ז'אנר סרטי גיבורי העל, ששולט ללא עוררין בקופות בעשור וחצי האחרונים, נקלע למשבר לא צפוי. כחמישה שבועות לאחר שיצא לאקרנים, "אנטמן 3", שנועד להכריז על תחילתו של פרק חדש ביקום הקולנועי של מארוול, עדיין לא הצליח לגרד חצי מיליון דולר בהכנסות (הפרק הקודם הכניס יותר מ־600 מיליון), וכעת "שאזאם: זעם האלים", סרט ההמשך ללהיט היחסי של אולפני די.סי מ־2019, מתרסק באופן רציני עם פתיחה קופתית של 30.5 מיליון דולר בלבד (הסרט הראשון הכניס כמעט כפול מזה בסוף השבוע הראשון שלו באולמות).
אמנם מוקדם לקבוע אם לאנשים באמת נמאס מהז'אנר או שמדובר במהמורה בלבד, ונצטרך להמתין לראות כיצד הקהל יגיב ל"שומרי הגלקסיה 3" ול"הפלאש", שייצאו שניהם בהמשך השנה. אך דבר אחד ברור כבר עכשיו: למרות שהוא אינו חיוני או הכרחי בשום צורה, מבחינה איכותית, "שאזאם: זעם האלים" עדיף בהרבה על "אנטמן 3" (או "בלאק אדם", לצורך העניין), וקצת חבל שהוא בעיקר ייזכר כפלופ.
החולשה הגדולה ביותר ב"זעם האלים" היא דווקא שאזאם עצמו, שמתמודד במהלך הסרט עם תסמונת המתחזה ועם חרדת נטישה. כפי שעשה בסרט הקודם, גם כאן זאקרי לוי, שמגלם אותו בגרסתו הסופר־גיבורית, מבסס את הופעתו על זו של טום הנקס ב"ביג", ולמרבה הצער, הפעם הוא מתקשה מאוד להצחיק, להבריק ו/או לייצר עניין ממשי.
עם זאת, ג'ק דילן גרייזר, שמגלם את הסייד־קיק הצעיר שלו, לא מתקשה לגנוב את ההצגה, והכימיה שלו עם רייצ'ל זגלר ("סיפור הפרברים"), שצצה בתפקיד משנה בתור מושא האהבה המסתורית שלו, מניבה לא מעט רגעים משעשעים וחמודים.
נוסף על כך, הלן מירן בת ה־77, שמגלמת אלה עתיקה עם כוחות על שמגיעה לכדור הארץ כדי לגנוב מטה קסמים בעל כוחות עצומים, עושה חיים משוגעים בתור הנבל, וממש כיף לראות אותה מעיפה את שאזאם דרך קירות (תוך כדי שהיא חוטפת לא מעט מכות בעצמה).
אם תוסיפו לכך הופעת אורח מפתיעה שמגיעה לקראת הסוף (ספויילר: זו גל גדות), ושתי סצנות פוסט־קרדיטים שמצליחות להיות גם מצחיקות וגם מעוררות ציפייה לגבי ההמשך (ניכר שהן נהגו בידי ג'יימס גאן, הארכיטקט היצירתי החדש של אולפני די.סי), כבר תקבלו סרט חביב ולגמרי לא מזיק, שמצליח להעביר את הזמן באופן סביר בהחלט.
ציון: 6
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו