מאז שראה אור ב־2012, הספר "איש ושמו אובה" מאת פרדריק בקמן השבדי נמכר במיליוני עותקים, תורגם ל־40 שפות, הניב סרט מצליח והפך ליצוא הספרותי השני הכי מצליח בתולדות המדינה הסקנדינבית (אחרי "נערה עם קעקוע דרקון"). לכן אין זה מפתיע שבהוליווד החליטו להפיק את "איש ושמו אוטו", עיבוד דובר אנגלית לרב המכר, בכיכובו של טום הנקס.
מה שכן מפתיע הוא עד כמה שנות הקורונה, יחד עם הקיטוב הפוליטי הגובר בארה"ב ובשאר מדינות העולם, הפכו את סיפורו הטרגי־קומי של אובה/אוטו - אלמן אנטיפת עם נטיות אובדניות, שמפתח מערכת יחסים מפתיעה עם שכנתו המקסיקנית - אפילו עוד יותר רלוונטי משהיה כשהספר יצא.
"מרתק לראות איך יצירת אמנות מקבלת משמעות חדשה", אומר מארק פורסטר, הבמאי השווייצרי של הגרסה האמריקנית, שעלתה לאקרנים בישראל בסוף השבוע. "אמנם החלטנו להפיק את הגרסה הזו כבר לפני ארבע שנים, אבל במהלך עשיית הסרט התחלנו להבין איך הנושאים המרכזיים של הסיפור - בדידות, דיכאון, החשיבות והכוח של קהילה - הופכים יותר ויותר רלוונטיים".
פורסטר (53) הוא מהבמאים המגוונים בהוליווד. הוא חתום על דרמות (כמו "רודף העפיפונים"), סרטים סוחטי דמעות (כמו "למצוא את ארץ לעולם לא"), קומדיה אינטליגנטית (כמו "עולה על כל דמיון"), סרט זומבים ("מלחמת העולם Z"), ואפילו על סרט בסדרת ג'יימס בונד ("קוונטום של נחמה").
עם זאת, הוא אומר, הממד האנושי של הסיפור תמיד נמצא לנגד עיניו. "גם כשאני עושה סרט פעולה גדול, אני מנסה לתרום לדיאלוג האנושי. אבל אני הכי אוהב לשלב בין רגש להומור, ומבחינה זו 'איש ושמו אוטו' היה הפרויקט המושלם עבורי".
מצד אחד, הגיבור שלך רוצה לשים קץ לחייו. מהצד השני המטרה היא לגעת בלב ולהצחיק. איך מוצאים את האיזון?
"זה באמת היה לא פשוט. היו לא מעט סצנות שצילמנו להן כמה גרסאות, ואז יושבים בחדר העריכה ומנסים דברים עד שמרגישים שזה עובד. בסרט יש מתח מתמיד בין דרמה אפלה לרגעים קומיים קלילים. במקרים רבים אנשים כעוסים ולא נחמדים הופכים לכאלה כתוצאה מאבל או מעצב עמוק. אני חושב שברגע שמבינים את זה קל יותר להזדהות איתם. ובמובן הזה - הומור עושה פלאים. בסופו של דבר, זה סרט מרומם נפש".
קראתי ראיון איתך שבו אמרת כי טום הנקס הוא השחקן הגדול ביותר שעבדת איתו, ועבדת עם לא מעט כוכבים. מה הופך אותו לכזה?
"טום הוא אכן השחקן הגדול ביותר שעבדתי איתו. הוא עושה את העבודה הזאת כבר 40 שנה, והוא עדיין מאוהב בה לחלוטין. הוא כמו כנר מדהים. אתה אומר לו לנגן קצת יותר מהר או קצת יותר לאט, והוא מתאים את עצמו אליך ברגישות וביעילות. הוא נמצא בפוקוס כל הזמן. הוא מגיע לסט בבוקר, ולא עוזב עד סוף היום. כוכבים רבים מגיעים לסט, ואז כשמחליפים את התאורה או את זווית המצלמה - הם הולכים לטריילר. אבל טום נשאר יחד עם כולם, תמיד. ואז אתה שואל אותו אם הוא מוכן - ובתוך שנייה הוא חוזר להיות הדמות. אף פעם לא ראיתי דבר כזה".
בעשור האחרון הוליווד מתמקדת יותר ויותר בסרטי המשך ובסרטי גיבורי־על, וכבר כמעט לא מפיקה דרמות קומיות קטנות. אתה חושב שיש סיכוי שזה ישתנה?
"הדרך היחידה לגרום לאולפנים לעשות עוד סרטים מהסוג הזה היא ללכת לראות אותו בקולנוע. סרט כמו 'איש ושמו אוטו' נועד לצפייה בצוותא. הוא משתפר כשרואים אותו עם אנשים נוספים, שצוחקים ובוכים יחד איתך. זה סרט על קהילה שמתאחדת, והוא עובד בצורה אידיאלית בתור חוויה קהילתית".
