אחד השמות המסקרנים ביותר שיפקדו את מהדורתו ה־17 של TLVFest, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה שייפתח הערב (חמישי), הוא של הבמאית לולה קיבורון. יחד עם התסריטאית והשחקנית אנטוניה בורסי, שתגיע גם היא לארץ, יצרה קיבורון בת ה־33 את הסרט "רודיאו", החוקר את מעלליה של אופנוענית החוברת לקבוצת רוכבים־פושעים ומתאהבת ברעייתו של מנהיג הקבוצה.
הסרט מעלה נושאים של מיניות, מגדר ומעמדות חברתיים דרך פריזמה של קבוצת רוכבי אופנועים, שמתפקדת כמעין קהילה, שבט גדול ומגובש שתר את השבילים והכבישים של צרפת. בפסטיבל קאן האחרון הוא זכה בפרס חבר השופטים בקטגוריית "מבט מסוים", והוא משתמש בנקודת מבט נשית, הן של הדמות הראשית והן של יוצרותיו, כדי לספר סיפור על עולם שנתפס גברי ומאצ'ואיסטי, תת־תרבות עם חוקים משלה, שחיה בשוליים אך אומרת לא מעט על החברה בצרפת - ובכל העולם, למעשה.
"זו אכן תת־תרבות", אומרת בשיחת זום קיבורון, שנמצאת בשבועיים האחרונים במסע ברחבי אירופה, בארה"ב ובקנדה לקידום הסרט. "העולם הזה של חיי האופנוענים הגיע מהחוף המזרחי של ארה"ב, ממקומות כמו בולטימור ופילדלפיה. אני חושבת שזה הגיע לצרפת לפני 15-20 שנה, בזכות וידאו־קליפים של ראפרים כמו DMX, ואז המון צעירים צרפתים התחילו לחקות את הרוכבים האמריקנים ואת כל התרבות הזו.
"ההיכרות שלי עם העולם הזה היתה ב־2015, כשהייתי בבית ספר ללימודי קולנוע בפריז. זה היה לא ממש מוכר, ובעיתונות לא נכתב על זה כמעט. יום אחד התוודעתי לסרטון שמתעד רוכב אופנוע, והוא נגע בי מאוד. התחלתי להתעניין בסגנון החיים הזה, שמשלב אקרובטיקה, דרכים ואפילו קשרי משפחה שנוצרים. קראתי מאמר על חיי האופנוענים בצרפת, ועל קהילה בשם 'דירטי ריידרס' שמגיעה מהפרוורים של פריז. כמי שגדלה בפרוורים היה לי קל להתחבר אליהם, והם קיבלו אותי. הכרתי אותם במשך שבע שנים, רכבתי עם 50 רוכבים ונדהמתי מההיבט המשפחתי של התרבות הזו".
למרות הזמנים המשתנים, אופנוע עדיין נחשב סמל לגבריות.
"באמת אין הרבה בנות שעושות את זה, אבל פתאום ב־2016 פגשתי מישהי שאוהבת את זה. היו לה אישיות ומוטיבציה חזקות, והיא עמדה מול כל הבנים האלה. היא היתה ממש דמות, כולם ראו אותה. בשלב מסוים היא נעלמה לנו ולא ידענו איפה היא. זה היה מוזר, כי היא חלפה בזמן כמו איזה כוכב. אחרי שהיא נעלמה חשבתי הרבה על הבחורה ההיא, והתחלתי לבנות את הדמות של ג'וליה בהתבסס עליה ועל האגרסיביות שהיתה בה, ופתאום ראיתי את עצמי מתוך הדמות שלה. במערכת כזו סגורה ואוטונומית, וכמובן גברית, פתאום היא הפכה להיות כמו דמות הזר במערבון, והיא אפשרה נקודת מבט מסוימת על הסיפור".
זו אולי שאלה נאיבית, אבל יש עוד צורך היום בפסטיבל שמוקדש באופן מיוחד לקולנוע גאה?
"עבורי זה מאוד חשוב להיות בפסטיבל הזה, כי הוא מתקשר לתרבות של הבדלים וחופש. אני אמנם אישה לסבית, אבל אני לא מזהה את עצמי כאישה או כלסבית, המיניות שלי היא א־בינארית. וגם ג'וליה באותו הזמן היא תמיד באמצע. יש נרמול של הקהילה הגאה, והיא הרבה יותר מקובלת מבעבר, אבל אנחנו אף פעם לא יודעים מה עומד לקרות, וחשוב מאוד להיות מחוברים למאבקים. אנחנו צריכים לשמור על המקום, על הגאווה ועל הזכויות שלנו".
פסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק תל אביב ייפתח הערב, ויימשך עד 5 בנובמבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו