"מלכודת דבש" הוא תמונת ראי עגומה לאופן שבו מדינת ישראל מטפלת באזרחיה

כישראלים אנחנו אוהבים לעטר את מולדתנו בשמלות בטון ומיזמי בניה מרשימים. כבר ב־1969 הציב קישון מראה סטירית בסרטו "תעלת בלאומליך" לסגידה שלנו לבניה מואצת גם כשהיא חסרת תכלית. גיבור הסרט, קאזימיר בלאומילך, ברח מבית המשוגעים, גנב פטיש אוויר מעיריית תל אביב, והחל לקדוח ברחוב אלנבי. כל אנשי הממסד הצטרפו למיזם חסר הפשר ולקחו את הכבוד על הפרויקט המזהיר כשקישון מטיל ספק במי כאן השפוי.

אם תעלת בלאומליך נשענה על מציאות דמיונית, סרטם החדש של עלמוורק וקובי דוידיאן ("עץ התאנה") "מלכודת דבש" מתבסס על המציאות הכואבת של שנות האלפיים, בה תעלות נחפרות בכל עיר ואם בישראל במסגרת "פינוי-בינוי" - התחדשות עירונית. מפנים את הבתים הישנים ובונים במקומם מגדלים מפוארים. הזוג דוידאן עקבו במשך שמונה שנים אחר פרויקט התחדשות עירונית נוצץ פחות המתרחש בפריפריה החברתית של ישראל, שכונת קריית משה ברחובות, שכונת שיכונים שהוקמה בקצה העיר כדי לקלוט עולים חדשים. במשך השנים התחלפו בה העולים בהתאם לגלי העלייה, ומי שיכל עזב. קריית משה נותרה מתבוססת בעוני ופשע, בשונה מהעיר רחובות שצמחה ופרחה במקביל.

הסרט, שהקרנת הבכורה שלו התקיימה בפסטיבל הקולנוע חיפה, עוקב אחרי התהליך שעוברת השכונה בניסיון לעבור גם היא פינוי בינוי לאחר שכבר עברה שני מבצעים של שיקום שכונות כושלים. כיום מרבית תושבי השכונה הם עולים מאתיופיה ולכן סיפור השכונה מסופר מנקודת מבטם של יוצאי העדה, וסצנות רבות הן באמהרית. גיבורי הסרט הם בני הדור הצעיר של השכונה: חנה טמנו, רכזת תרבות וקברט גטנט, סטודנט למשפטים ונציג התושבים. השניים רוצים לשפר את המצב ומוכנים לעבוד בשביל זה בהתנדבות. מטרתם היא לשכנע את ציבור התושבים להסכים לתוכנית הפינוי-בינוי, מה שמתגלה כמשימה לא פשוטה.

כ־1,300 בעלי בתים צריכים להשתכנע שמדובר במהלך נכון ולהסכים על יזם אחד מבין רכבת היזמים הדוהרת לשכונה ומבטיחה להם גדולות ונצורות. "על מי נוכל לסמוך?", ספק שואל ספק זועק אחד התושבים. גיבורי הסרט מתמודדים גם עם בעיות אישיות ונקרעים בין דור ההורים אליו רוחשים כבוד, אך אינו מבין את המציאות, לבין הנוער שנמצא בסכנה מיידית להתדרדר לפשיעה.

המצלמה שלהם מלווה את התהליך בעדינות, בסבלנות ועם הרבה תקווה. בקצב מתון, כמו צעידה של נשים אתיופיות אל הנהר. היא נמצאת כזבוב על הקיר באסיפות תושבים, במפגשים אישיים, במסעות החתמה בחדרי מדרגות, וחושפת ברגישות את הווי השכונה על דמויותיה הייחודיות.

פרויקט פינוי-בינוי בבניין ממוצע בתל אביב דורש הסכמה של 10-20 דיירים. בפריפריה הבעיה היא לא רק כמות החתימות שצריך לאסוף, אלא חוסר כדאיות הפרויקט ליזמים בשל מחירי הדיור הנמוכים בשכונות אלה. בקריית משה המדינה הקצתה שטחים מיוחדים ליזמים על מנת שתהיה היתכנות כלכלית לפרויקט. פוליטיקאים רבים גזרו קופון על ההקצאה הזו, אך לאחר העבודה הקשה שהושקעה על ידי התושבים וההתגברות שלהם על כל המהמורות, הקצאת הקרקעות בוטלה בשל מחלוקת בין העירייה למדינה מי יישא בעלות הוצאות הפיתוח. המיליונים שהושקעו על ידי כספי משלם המיסים לעורכי דין ולאדריכלים ירדו לטמיון יחד עם החלומות של הדור הצעיר והלוחם שלא מוכן לוותר - למרות שהקרקע המשלימה שיועדה לשכונה שווקה לציבור לכל המרבה במחיר.

אחת הסצנות החזקות מתרחשת בשבעה על ברוך אנבייה ז"ל בן ה־18 שנדקר למוות במהלך קטטה בין בני נוער בשכונה. זקן העדה הוא בין המקוננים עליו. "הארץ שותקת - ומנהיגיה גם", הוא זועק. הסרט הרגיש מציב לכולנו מראה על קליטת עלייה, תאוות בצע ואקטיביזם חברתי. יש כיום מאות שכונות מצוקה ברחבי הארץ הנמצאות במצב של קריית משה, שהמצוקה בהן רק גובר. פינוי-בינוי הפך להיות פרויקט לפריווילגים, ואם האדם הוא תבנית נוף מולדתו נראה שכדאי שנעשה עם זה משהו.