"אם לא הייתי קרוב לדמויות, לא הייתי יכול לגלם אותן"

בגיל 63 ונסן לנדון, מגדולי שחקני הקולנוע של צרפת, נמצא בשיא הקריירה שלו: בשנה שעברה הוא הגיש הופעה לא פחות ממדהימה בסרט המטלטל "טיטאן" (שקטף את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן), השנה הוא חזר לקאן כיו"ר צוות השופטים, ובין לבין הוא השתתף בשלל סרטים צרפתיים רמי פרופיל שהוצגו בפסטיבלים ברחבי העולם (ברלין, סן סבסטיאן, ונציה) - מה שנתן לו תירוץ לא רע בכלל לקפץ ברחבי הגלובוס וליהנות מהרנסנס המרגש והלא צפוי שאותו הוא חווה.

"זה פשוט לא ייאמן", מסכם לנדון את השנה המסעירה שעברה עליו. "אני עובד כבר 40 שנה ומנסה להיות הכי כן שאני יכול בעבודתי. אמרתי לא להרבה סרטים טובים במהלך השנים - גם לסרטים שהצליחו מאוד בקופות, אבל זה אף פעם לא הטריד אותי. הדבר היחיד שהנחה אותי הוא שאוכל לישון היטב בלילה. כולם אמרו לי שלהשתתף ב'טיטאן' יהיה סיכון גדול מאוד, אבל אמרתי לעצמי שאני לא יכול להגיד לתפקיד הזה לא. לא יכולתי לסבול את הרעיון ששחקן אחר יעשה אותו. מובן שלא ידעתי למה בדיוק אני נכנס, ומובן שלא העליתי על דעתי מה הסרט יעשה לקריירה שלי".

את שיחת הזום בינינו אנו מקיימים לכבוד סרטו החדש של לנדון, "עולם אחר", שעלה לאקרנים בסוף השבוע האחרון ושחותם את הטרילוגיה המרתקת והייחודית שעשה בשיתוף עם התסריטאי־במאי סטיבן בריזה.

בחלק הראשון, "ערכו של אדם" (2015), לנדון גילם גבר מובטל שלא מצליח להשתלב מחדש בשוק העבודה, והופעתו האנושית והנוגעת ללב זיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר בקאן. בחלק השני, "מלחמה" (2018), עבר לגלם עובד מפעל מלא תשוקה וחדור תחושת שליחות, שמוביל שביתה שנועדה להציל את מקום העבודה שלו ושל חבריו. כעת, ב"עולם אחר" - שעוסק גם הוא באופיו הדורסני של הקפיטליזם באמצעות מבע ריאליסטי, חברתי ונוקב שמזכיר ברוחו ובסגנונו את סרטיהם של האחים דרדן וקן לואץ' - לנדון משלים את המהלך, חוצה את הקווים ועובר לגלם מישהו מהצד של ההנהלה.

"אני לא מי שהייתי לפני שעשיתי את שלושת הסרטים האלה", אומר לנדון כשאני שואל אותו כיצד העבודה עם בריזה שינתה אותו. "הבנתי הרבה דברים על עולם העבודה. עשיתי סיבוב גדול דרך תפקידים שונים ודרך נקודות מבט שונות, ומה שלמדתי הוא שהעולם הוא פאקינג מסובך.

"בעבר חשבתי שיש שחור ולבן, טוב ורע - אבל זה הרבה־הרבה יותר מסובך מזה, וזה מאוד־מאוד עצוב. הגדולה של סטיבן בריזה היא הדרך שבה הוא גורם לך להבין את הדמויות ואת מה שמניע אותן. הוא לא לוקח את הצופה ביד ואומר 'זה טוב, זה רע'. הצופה צריך לחשוב ולהחליט. זה עשה לי הרבה בלאגן בראש. אף אחד לא רע לחלוטין, אף אחד לא טוב לחלוטין. כל אחד צודק מהמקום שממנו הוא רואה את הדברים. כשהייתי צעיר חשבתי שהדברים פשוטים יותר".

אף ששלוש הדמויות מאוד שונות זו מזו - גם במעמד וגם באופי - הצלחתם לגרום לשלושתן להיות מאוד מעוררות הזדהות.
"אף שהדמויות שונות מאוד, אני קרוב מאוד לשלושתן. אם לא הייתי קרוב אליהן, לא הייתי יכול לגלם אותן. יש לאנשים האלה הרבה במשותף. תפיסת הצדק שלהם דומה, הם מאמינים בנאמנות ובכנות. נכון שאין להם אותה עבודה ושהם לא נהנים מאותו מעמד, אבל הם יכולים להיות אחים. אני מדמיין אותם נפגשים אצל הוריהם לארוחת חג. הם יוכלו לדבר זה עם זה, הם מכבדים זה את זה. אני חושב שהארוחה תעבור בשלום".