חלש, סתמי ורחוק מהסטנדרט של פיקסאר: "שנות אור" מאכזב
הסרט החדש של האולפנים המהוללים מסתמן כמאכזב • הוא אמנם לא רע מאוד, אבל רחוק שנות אור ברמתו מסרטי "צעצוע של סיפור"
,עודכן
0השמעה
"שנות אור", הסרט החדש של אולפני פיקסאר, הוא אחד הסרטים החלשים שיצאו משערי חברת האנימציה המהוללת, וככל הנראה גם אחד הסתמיים שבהם. הכתובית שמופיעה על המסך בפתיחה מבשרת לצופים שהסרט שעומד להתחיל הוא שובר הקופות שאנדי - הילד שעמד במרכז סרטי "צעצוע של סיפור" - ראה כשהיה ילד ב־1995. זה אמור להיות גם הסרט שגרם לאנדי לגרור את הוריו לחנות הצעצועים כדי שייקנו לו בובה של באז שנות אור, הדמות שכיכבה יחד עם השריף וודי בארבעת סרטי "צעצוע של סיפור".
אך "שנות אור" לגמרי לא משכנע בתור הסרט הזה, שהוא אמור לכאורה להיות. הוא אמנם לא סרט רע, אבל הוא רחוק מאוד ברמתו מסרטי "צעצוע של סיפור" (שעדיין מהווים שיא יצירתי ואיכותי עבור פיקסאר), וכל ניסיון לקפל אותו אל תוך הסדרה המפוארת ההיא - מאולץ ומיותר.
נוסף על כך, הוא ממש לא נראה ונשמע כמו סרט שיצא ב־1995, והוא גם ממש לא דומה לשובר קופות קיצי בסגנון "מלחמת הכוכבים" - שזה קצת מה שחשבתי וקיוויתי שהוא יהיה.
במרכז העלילה המסורבלת והלא מאוד פשוטה להבנה, עומד ניסיונו של טייס החלל האמיץ באז שנות אור (כריס אוונס, שמחליף בתפקיד את טים אלן) לחלץ את מאות אנשי הצוות שלו מכוכב לכת נידח שעליו התרסקה החללית שלהם. באז היהיר הוא זה שריסק את החללית, ולכן הוא גם כנראה חש שהאחריות להחזיר את חבריו לבתיהם בשלום מוטלת עליו. אך הניסיונות הכושלים שלו לכפר על טעותו גובים ממנו מחיר כבד, ומתישהו, למגינת ליבו, מתקבלת ההחלטה להפסיק לנסות.
מפה לשם, באז העקשן והנחוש חובר לשלושה לא יוצלחים טובי לב שהוא פוגש על הכוכב (טאיקה וואיטיטי עושה את קולו של אחד מהם) ולרובו-חתול חמוד בשם סוקס (שמופקד על בריאותו הנפשית של גיבורנו) כדי לעשות עוד ניסיון אחד אחרון. בתוך כך, העניינים מסתבכים כהוגן כשנבל על בשם זורג צץ לפתע משום מקום עם צבא הרובוטים הקטלני שלו.
כפי שהייתם מצפים מסרט של פיקסאר, "שנות אור" הוא תאווה לעיניים. אבל כל השאר? קצת פחות. הבדיחות לא באמת מצחיקות, ההברקות לא באמת מבריקות, אין כאן שום דבר שמתקרב לרגע מרגש (הפורטה של פיקסאר בדרך כלל), האקשן מתקשה מאוד להלהיב, ומלבד סוקס הרובו-חתול (הבאמת חמוד), באמת שאין כאן יותר מדי לכתוב עליו הביתה. אפילו מוסר ההשכל הבלתי נמנע שבאז מפנים בסופו של דבר נראה ממוחזר מסרטים קודמים והרבה יותר טובים של פיקסאר.
אז לא, זה לא סרט רע. אבל בהחלט אפשר לוותר עליו ופשוט לראות שוב את כל סרטי "צעצוע של סיפור" במקום זה. יהיה לכם הרבה יותר כיף. באחריות.
