מעצבת שיער בת 40 ומשהו, שמתבשרת שהיא עומדת למות, יוצאת למצוא את בנה האבוד שאותו נאלצה למסור לאימוץ כשהיתה בת 15. זו העלילה של "שלום ולא להתראות" - טרגדיה קומית היפראקטיבית מצרפת, שעשתה חיל בקופות ובטקס פרסי הסזאר (שם הוענקו לה שבעה פרסים).
את הסרט ביים אלבר דופונטל, שזכור לטובה מסרט המלחמה מכמיר הלב "להתראות שם למעלה". דופונטל השתתף גם בכתיבת התסריט, ומככב בתפקיד משנה בתור גאון מחשבים אובדני שנחלץ לעזרתה של מעצבת השיער (שאותה מגלמת וירז'יני אפירה). כדי שלא יהיה משעמם, בשלב מסוים מצטרף גם עובד ארכיון עיוור ומלא אנרגיה (שמגולם בידי ניקולא מארי).
"שלום ולא להתראות" מוקדש לזכרו של טרי ג'ונס, איש חבורת מונטי פייתון שהלך לעולמו ב-2020. טרי גיליאם, במאי מבריק וחבר במונטי פייתון אף הוא, מופיע בסרט בתפקיד אורח. הרוח האנרכית סאטירית אבסורדית של מונטי פייתון בהחלט נוכחת כאן, ותוכלו למצוא בסרט גם כמה מחוות ל"ברזיל" (יצירת המופת שגיליאם ביים בראשית שנות ה-80). עם זאת, התוצאה עדיין מצליחה להיות צרפתית מאוד וייחודית מאוד, ולא תמיד בקטע טוב.
בתור התחלה, דופונטל לא ממש מקפיד על תקינות פוליטית, מה שיוצר כמה וכמה סיטואציות שעשויות לגרום לכם לנוע במושבכם באי נוחות. בתור המשך, שיאו הדרמטי והרומנטי של הסרט מתבסס על התנהגות שניתן להגדירה בקלות כ-stalking וכהטרדה.
בהנחה שתצליחו להתגבר על מהמורות לא פשוטות אלה, ייתכן שתצליחו לשאוב מעט הנאה מהסרט הפרוע הזה. כפי שהוכיח ב"להתראות שם למעלה", דופונטל הוא במאי מוכשר מאוד, והיכולות הוויזואליות המרשימות שלו ניכרות היטב גם הפעם. הסיפור מסופר בתנופה גדולה וביצירתיות רבה, ואין כאן מחסור בסצנות יפות (אחת, שבה הארכיונאי מספק הוראות לגיבורה בזמן שהיא נוהגת, אפילו מבריקה).
אבל "שלום ולא להתראות" הוא לא סרט יציב. הוא משלב בין רגעים משעשעים ונוגעים ללב, לבין רגעים שבהם אדם עיוור נתקע שוב ושוב בקירות. הוא מצפה מכם למצוא את ההומור ואת הרומנטיקה בסיטואציות בעייתיות, בלשון המעטה. הוא לא סרט רע, אך ככל שהוא נמשך, כך חיבתי אליו הלכה ופחתה. כפרה.
"שלום ולא להתראות", צרפת 2020
ציון: 6
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו