"קולות רקע" הוא סרט ישראלי קטן, חמוד וסימפטי על קשיי הקליטה של ויקטור ורעיה - זוג סובייטי מבוגר שעולה לישראל בראשית שנות ה־90. בבריה"מ השניים עבדו כמדבבים בכירים של סרטי קולנוע ונחשבו ל"קולות הזהב" של התחום, אך כעת, בישראל, אין להם מושג כיצד ירוויחו כסף. בינתיים, ויקטור מוצא לעצמו כל מיני עבודות מזדמנות ומנסה להבין כיצד יוכל להחיות את הקריירה שלו ושל רעיה.
רעיה, לעומתו, פרקטית יותר ומסתפקת במה שיש. ללא ידיעתו של ויקטור היא מתחילה לעבוד במרכז לשיחות ארוטיות. זו לא הבחירה הראשונה שלה, כמובן, אבל שם לפחות היא יכולה לנצל את הטווח הקולי המגוון והמרשים שלה ולהתפרנס בכבוד יחסי. אך כיצד יגיב ויקטור כשיגלה היכן היא מבלה את ימיה?
האטרקציה העיקרית של "קולות רקע" היא השחקנים הראשיים המצוינים שלו, ולדימיר פרידמן ומריה בלקין. שניהם שחקנים ותיקים שבדרך כלל נדחקים לתפקידי משנה, ושניהם נהדרים כאן. פרידמן מגלם דמות קשוחה ועקשנית יותר, אך האהבה שלו לרעייתו מוחלטת. רעיה, מצידה, מצטיירת כדמות מורכבת יותר וצפויה פחות, וככל שהסרט מתקדם, כך היא הופכת ליותר ויותר מעניינת.
בהתאם לזאת, הופעתה של בלקין מגוונת, עשירה ודינמית, ופשוט תענוג לצפות בה. אף שהסיטואציות שאליהן היא נקלעת אינן בהכרח נעימות, רעיה שומרת על קלילות ועל חיוביות, ואינה מתקשה לשבות את לב הצופים ולגנוב את ההצגה.
את "קולות רקע" (שעולה למסכים רק עכשיו, לאחר שנדחה שוב ושוב בשל הקורונה) ביים יבגני רומן, שחתום על סרטים כמו "איגור ומסע העגורים" ו"האיש שבקיר". ביצירתו הנוכחית (שאותה כתב יחד עם זיו ברקוביץ') הוא משלב בין הכבוד וההערכה שהוא רוחש לדור של הוריו, לבין האהבה וההערצה שהוא רוחש לעולם הקולנוע, והתוצאה ייחודית ואפילו קצת מרגשת.
בשלב מסוים ויקטור מספר על הקושי שהיה לו כאשר התבקש לדבב את דסטין הופמן בפעם הראשונה, וגם המאסטרו האיטלקי פדריקו פליני מוזכר כאן שוב ושוב בהקשרים שונים ומפתיעים. התסריט שוזר בין קווי העלילה באלגנטיות, ונעזר בהופעות אורח מדויקות של אוולין הגואל ואורי קלאוזנר כדי להגיע ליעדו הצנוע. "קולות רקע" הוא אמנם סרט מינורי, אך את מה שהוא עושה, הוא עושה היטב ומכל הלב. אהבתי.
ציון: 7
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו