ילד נולד ואביו שומר עליו מכל משמר. הם חיים יחד בביתם שבגולן, משעשעים זה את זה, גדלים זה לצד זה. הילד לא מכיר את החוץ, רק את הבית. אביו לא מאפשר לו לצאת החוצה. הוא חושב שהוא מגן עליו. אבא וילד חיים יחד, עד שהילד עוזב את אביו ובורח. קו העלילה הזה מניע את ספר הפרוזה השני של עמרי חורש, "ילד", אך קיומו של הילד מתקיים לא במציאות המוכרת לנו, אלא במרחב ביניים שבין כתיבה לממשות. המחבר מוליד את בנו בכתב. הוא כותב אותו ועל כן מקיים אותו. "בכל פעם שאני מרים עיניים מהדף יש עוד קצת ממך. שרטוט מושלם של ילד".
הילד מתקיים במה שמכונה מרחב לימינלי, מיקום של סף - בין חיים בשר ודם לבין דמיון מוחלט. "אתה באת בחשאי, התגנבת אלי ביום שלישי אחד של אמצע יוני, ופתאום היית, כאילו תמיד שכנת שם כתבנית בראש שלי, תמיד הסתכלתי אבל לא ראיתי, עד שברגע אחד התגלמת", חורש כותב.
הדימוי הנפוץ ביותר לתיאור תהליך יציאת ספר לאור הוא דימוי הלידה. הספר גדל בבטנו של הסופר, הוא נבנה בתודעתו ועובר תהליך ממושך עד שהוא יוצא החוצה כרוך בעטיפה יפה, מסודר אחרי הגהות ראשונות ושניות. אך ביצירה זו רגע ההולדה אינו הרגע שבו הספר יוצא מבית הדפוס, אלא הרגע שבו הדמות נובטת בראשו של המחבר. זוהי ההולדה האמיתית, הופעה פתאומית של יש מאין, שם מתקיימת היצירה.
הנובלה כתובה כמכתב, וידוי שהאב מתוודה בפני ילדו, שברח ממנו ביום ההולדת ה־18 שלו ומתקיים בלעדיו לראשונה. האב מגולל בפניו את מערכת היחסים שלהם לאורך השנים, את התלות ההדדית, הגילויים הראשוניים של חיים ואת המחשבות ההולכות וגוברות של הילד על העולם שבחוץ. "יצרתי לנו גן מוגן מן החוץ", מתאר הספר. "בתוך גן העדן של בריאתך לא רציתי הטרדות חיצוניות. לא סבלתי עצות או דעות מאת אנשי הרמה, העמק והמישור, של אף אחד. אתה היית לי ואני לך. זה הספיק לנו". הילד סובל מגזים, האב מחליף חיתולים, הם משחקים בצעצועים, כל מה שאב ובן עושים יחד. בגיל שלוש הבן מתחיל לשאול שאלות על קיומו ומוצאו, על האם שאיננה, והאב מתאמץ בכל כוחו להסדיר את המצב. ברגעים אלה מבצבצת אצל הילד ההבנה שתוביל אותו בסופו של דבר לברוח.
הספר נקרא כחלק ממה שניתן לכנות כ"ספרות המגיפה". הסופר יושב בביתו, מבודד ומסוגר, והכתיבה היא נקודת המשען מול המתרחש בחוץ. "כל העולם עצר, אוצר שלי", מעיד המספר על מה שמתרחש סביב. "מטוסים מקורקעים, כיכרות שוממות במרכזי ערים, נמלים משתלטות על שדות תבואה, נמרים משוטטים חופשיים על הכבישים הדוממים. מחלה מסתורית תוקפת את כולנו ולא מבחינה. אני מכיר אותך ברגעים האלה". גם סוגיית החיסונים נכנסת לסיפור כשהאב מתלבט אם וכיצד לחסן את בנו הסגור בבית.
יחסי אב ובנו נמסרים בספר באמצעות המתח בין העולם הפנימי הגועש לחוץ המאיים והמנוכר, במרחק בין הממד הדמיוני לממשי. חורש משחק היטב בין הקטבים האלה אך מותיר את הקורא לתהות מה טיבם, היכן הם מתקיימים באמת. בעמודים האחרונים של הספר חורש רומז באלגנטיות על תהליך לידת הילד, כיצד אירע וכמה זמן נמשכה הלידה - "ואולי כל השנים הללו היו רק דקה של הרהור, חופן מילים, ניצוץ כתיבה, חלום בהקיץ, כמו בסרטים עם קיפול של זמן". עולם שלם שנמסר בהבזק של מחשבה חולפת.
כסנונית הראשונה בסדרת ספרות המקור החדשה של הוצאת תשע נשמות, "ילד" מציג ספרות ניסיונית ומסקרן לראות אילו ספרים תוליד הסדרה בהמשך.
עמרי חורש / ילד, תשע נשמות, 88 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו