אתמול הלך לעולמו בגיל 84 הפזמונאי המוכר והאהוב יורם טהרלב. טהרלב, שנולד בשנת 1938 בקיבוץ יגור, כתב בימי חייו יותר מאלף שירים, שחלק ניכר מהם מושרים גם היום.
ילדותו בקיבוץ יגור השפיעה על כתיבתו של טהרלב, ורבים משיריו מתארים את הנוף החקלאי הפסטורלי של הקיבוץ. כך למשל, בשיר האהבה הנפלא והמוקדם שכתב: "את ואני והרוח / יצאנו לכר הפתוח / לנשום את נשמת הדגן. / לרקוד עם ריצוד מי הפלג, / לפעות עם הצאן על השלף, / יצאנו לברוח מכאן. // שלושתנו בזמר חוצות יחפני - / הרוח ואת ואני". חוויות הילדות בימי קום המדינה אף הובילו לכתיבת השיר "צל ומי באר", המתאר, בשורות אלמותיות, את הכנסת האורחים של הקיבוץ בימי ההעפלה: "מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם / מי שעייף ימצא פה צל ומי באר / מי שסוכתו נופלת / חרש יכנס בדלת / ותמיד יוכל להישאר".
טהרלב הביע את אהבתו העזה לארץ ישראל ולנופיה, ואף שזר בה את סיפור ההתבגרות של בני דורו ושל המדינה, בשירים כמו "ההר הירוק תמיד", "עוד לא תמו כל פלאייך" ו"קום והתהלך בארץ": "וכרמי עצי הזית ומסתור המעיין / עוד שומרים על חלומה וחלומנו הישן. / וגגות אודמים על הר וילדים על השבילים, / במקום שבו הלכנו עם חגור ותרמילים".
הוא הרבה לכתוב ללהקות צבאיות, ושיתוף הפעולה שלו עם יאיר רוזנבלום הוליד שירים זכורים ונפלאים כמו "גבעת התחמושת", "שירו של צנחן", "על כפיו יביא" ו"היה לי חבר היה לי אח". בכתיבתם המשותפת באו לידי ביטוי גם כישרונו המילולי וחוש ההומור המושחז והייחודי של טהרלב, שהולידו להיטים הומוריסטיים כמו "הוא פשוט שריונר", "אין כבר דרך חזרה" ו"ישנן בנות".
ההומור של טהרלב, שאפיין כל כך את כתיבתו, השתלב היטב עם כישרונו המילולי האדיר, שהוביל תמיד לחרוזים מושחזים מאין כמותם ולמשחקי לשון. כך למשל, בשיר על "החריץ המסוכן מהר ההר", או בשיר שכתב ללהקת פיקוד דרום, ושהלחין מתי כספי הצעיר: "אני מת לראות אותה הלילה - אני מת / אני מת לחלוץ את נעלי לה - אני מת / מרוב געגועי לה אני מת / מרוב געגועי לה אני מת הלילה", החורז בתחכום: לילה - געגועי לה - נעלי לה.
בשנים האחרונות, גם בערוב ימיו, טהרלב נשאר חד מתמיד ולא נותר מאחור. שיריו זכו לשלל ביצועים חדשים ומעודכנים (זכורה לטובה דנה אינטרנשיונל בביצוע ל"ישנן בנות"), ובחודשים האחרונים ראה אור האלבום "יעלה ויבוא", המכיל ביצועים מחודשים לשיריו. כמו כן, גם כשכבר חצה את גיל שמונים המשיך להרצות ולהופיע בסטנדאפ ובספוקן־וורד, שפנו לקהלים צעירים.
רבים יזכרו אותו עומד על הבמה עם ז'קט שחור וזקן לבן ומפואר, ומדקלם בעל פה, בזיכרון מפעים, את שיריו וסיפוריו. כחלק מאותו מהלך, ובשילוב הומור עצמי רב, טהרלב התבונן באהבה ובחיוך, אך גם בביקורת, בשירי התמימות הישנים שכתב, והחליט "לעדכן" כמה משיריו. כך תיאר את יואל משה סלומון ורעיו, המנסים להגיע מיפו לפתח תקווה בשנת תשס"ח ונתקעים בפקקים, ואף הציע לעדכן את "קום והתהלך בארץ": "קום והתעלף בארץ סע בוולבו החדיש / וודאי תפגוש בדרך איזה ג'יפ עם נובוריש. / התבונן בכל דרכיה כל מטע, שדה וגן, / אל תשכח כי זאת הארץ, היא בסך הכל נדל"ן".
יש לקוות כי רבים מהשירים היפים והאהובים של טהרלב, ההומוריסטיים והנוגעים ללב, ששוזרים את הביוגרפיה שלו עם הסיפור הישראלי, יעמדו לעד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו