ערב מיוחד לספרו של המשורר הגולה העיראקי סלאח פאיק

ספר השירה "דבר לא יצילני מן הבדידות" של המשורר הגולה העיראקי סלאח פאיק (הוצאת קשב לשירה, 2021) הוא מבחר ראשון ומקיף משיריו שראה אור לאחרונה.

את ערב השקת הספר, שיתחיל בשעה 20:00, יזם ועורך עידן בריר, שתרגם את שיריו ואף ראיין אותו, הוא מרצה וחוקר האיסאלם והמזרח התיכון. עידן משתתף בו לצד ג'ורג אסקנדר, רפי וייכרט, בת שבע דורי, שייח'ה חליוה, נועה שקרג'י, גלעד מאירי וסלאח פאיק, שישתתף באמצעות הוידאו.

סלאח פאיק נולד בשנת 1945 בעיר כִּרְכּוּכּ שבעיראק והוא מן הבולטים במשוררי "חבורת כִּרְכּוּכּ", מהחבורות הספרותיות החשובות בעולם הערבי בשנות השישים של המאה הקודמת. פאיק פרסם עשרות ספרי שירה והוא ממחדשיה המובהקים של השירה בפרוזה בערבית. במחצית שנות השבעים עזב את עיראק והתגורר כעשור בלונדון. אז עבר לפיליפינים שם חי כעשרים שנים. כיום הוא מתגורר בעיר חוף בדרום אנגליה.

אוטוביוגרפיה

אֲנִי מִכִּרְכּוּכּ,

נוֹלַדְתִּי וְחָיִיתִי בָּהּ

בְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ הֵיכָן הִיא כָּעֵת.

אָמְרוּ לִי שֶׁבָּרְחָה אוֹ נֶחְטְפָה לְגָלַקְסְיָה אַחֶרֶת

שֶׁטֶּרֶם הִתְגַּלְּתָה. אֲבָל

כְּשֶׁהָיִיתִי בָּהּ, רָאִיתִי בְּלֵילוֹת הַקַּיִץ,

מִגַּג בֵּיתִי, לַהֲבוֹת־אֵשׁ בָּאֹפֶק.

הִרְבֵּיתִי לְטַיֵּל בְּעִירִי וּבָתֵּי הַקְּבָרוֹת שֶׁלָּהּ מַכִּירִים אוֹתִי הֵיטֵב

פָּגַשְׁתִּי שָׁם לוֹחַמִים, כְּשֶׁמֵּתִים עוֹקְבִים אַחֲרֵינוּ.

עִם שׁוּבֵנוּ רָאִינוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת טָטָרִים מִתְדַּפְּקִים עַל דְּלָתוֹת

בְּסִמְטָאוֹת צָרוֹת, וּמְשׁוֹרְרִים שֶׁאוֹכְלִים אֶת שִׁירֵיהֶם.

הָיִיתִי עוֹבֵד בְּמַאֲפִיוֹת, רַתָּךְ בְּחֶבְרַת הַגַּז,

צַבָּע בָּתִּים וּמוּסַכְנִיק בְּרֹבַע אַ־שַׁאלְצִ'יַּה, יָדִיד שֶׁל זוֹנוֹת

וְכַיָּסֵי־קוֹלְנוֹעַ, קוֹמוּנִיסְט בֵּין בְּנֵי בּוּרְגָּנִים,

אַךְ לַיְלָה אֶחָד נִגְעַלְתִּי מִכָּל אֵלֶּה: לָקַחְתִּי סַכִּין

מִמִּטְבַּח בֵּיתִי וְהִצְטָרַפְתִּי לְמוֹרְדִים בְּהָרִים רְחוֹקִים.

חָלְפוּ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, כֻּלָּם שָׁבוּ.

אֲנִי טֶרֶם שַׁבְתִּי.

*

אָבִיב הִגִּיעַ לְכִּרְכּוּכּ

יְמֵי נַרְקִיס, אוֹרֵחַ פּוֹרֵחַ בַּשָּׂדוֹת.

וַאֲנִי, הַנּוֹסֵעַ הַמַּתְמִיד לְשָׁם,

אֵינִי מַגִּיעַ לְעוֹלָם..

*

הָעִיר הַזֹּאת כְּבָר אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אוֹתִי לֹא כְּחָבֵר,

לֹא כְּפָלִיט, וְאַף לֹא כְּעוֹבֵר אֹרַח.

הִיא הָיְתָה פַּעַם עִירִי. נַחְתִּי בִּצְלָלֶיהָ

וְלֹא אַחַת הִבַּטְתִּי עַל נְשָׁמוֹת צָפוֹת בַּנָּהָר

וְעַל אֲחֵרוֹת, טְרוּדוֹת בְּלַחְשׁוּשִׁים פְּזוּרִים בֵּין אֲבָנִים.

כָּעֵת אֲנִי נָח בִּתְהוֹם מִלּוֹתַי

לְחֶלְקָן דָּבְקוּ אַצּוֹת וְלַאֲחֵרוֹת עֲנָנִים עוֹמְדִים,

אַךְ זוֹ הַתְּהוֹם שֶׁלִּי. אֵין לִי אַחֶרֶת.

*

אֲנִי מִכִּרְכּוּכּ,

נוֹלַדְתִּי וְחָיִיתִי בָּהּ

בְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ הֵיכָן הִיא כָּעֵת.

אָמְרוּ לִי שֶׁבָּרְחָה אוֹ נֶחְטְפָה לְגָלַקְסְיָה אַחֶרֶת

שֶׁטֶּרֶם הִתְגַּלְּתָה. אֲבָל

כְּשֶׁהָיִיתִי בָּהּ, רָאִיתִי בְּלֵילוֹת הַקַּיִץ,

מִגַּג בֵּיתִי, לַהֲבוֹת־אֵשׁ בָּאֹפֶק.