פגישה ראשונית עם ספרים כמו "איך כותבים פזמון: מדריך לפזמונאות", או לפחות עם הכותרת שלהם, תמיד מעוררת חשד. אחרי הכל, השוק רווי יצירות ספרותיות במשקל פריכית, מלאות במתכונים בדוקים לאיזון אנרגטי, לחיים נקיים מעישון, ליכולת סינון רעשי סביבה ולרווחה כלכלית.
על פניו, יש משהו יומרני בכותרת הספר של אורי פרץ־שרון, אדם שהכשרתו המקצועית היא של מהנדס תעשייה וניהול. לא בדיוק החומר שממנו נוצקים אנשים כמו אהוד מנור, נניח. זו כמעט עזות מצח, ודאי יגידו כמה כותבי שירים, לנסות למצוא את התמהיל הטקסטואלי והמוזיקלי ליצירת להיט קליט. אם יש משהו שיודע כל אדם שמתנהל בתעשיית מוזיקה כלשהי, זה שהסוד הוא שאין סוד. בכל הנוגע לפזמונאות, היכולת של שיר לגעת ברבים, להפוך להיט רחבות או המנון קאנוני, תלוי בהרבה יותר מדי חלקים נעים, בטח לא רק ביישום הוראות הפעלה או בטקסט נכון. ויעידו על כך שלאגרי דאנס מסוג "בלו" ("דה בה די"), "ננה בננה" של נטע ברזילי או כל דבר שסקטמן ג'ון אי פעם גמגם.
אבל זה לא בדיוק נכון לגבי "איך כותבים פזמון". כי היומרה של פרץ־שרון, שגם הוציא ב־2015 את "איך כותבים סיפור: מדריך לכתיבת פרוזה" היא לא ללמד את קוראיו לכתוב להיט כובש מצעדים, כמו שהוא מפרק את אלה הקיימים בכלים אנליטיים. וזה כבר נשמע כמו משהו שמהנדס תעשייה וניהול בהחלט יודע לעשות, גם אם המפגש בין ליריקה למתודיקה יכול לעורר בחלק מאיתנו אי־נוחות מסוימת.
"'איך כותבים פזמון' מציג לראשונה לכותבים הישראלים סקירה מובנית של תורת הכתיבה של שירים מוּשרים - על שלל הטכניקות והכלים שלה", אומרת ההודעה לעיתונות. "המדריך מבוסס על ספרות מקצועית ענפה שנכתבה על ידי מוזיקאים ופזמונאים ידועי שם, ומלווה ביותר ממאתיים דוגמאות מן הפזמונאות העברית הקלאסית והעכשווית כיצד טובי הכותבים בארץ יישמו בשיריהם את הטכניקות והכלים המוצגים בספר". לא בדיוק המינגוויי, אלא יותר כמו מדריך מעשי למלאכה. אולי מעשי מדי.
זה לא שאין בספר, שמתפרס על פני 320 עמודים, נקודות מעניינות למחשבה. פירוק של שירים כמו "הכוכב הזה מת", "ילדים זה שמחה", "נועה של הים" או "נאחז באוויר" למבנה המטאפורי שלהם ("אני גיטרה", "אתה לי ארץ", א' הוא ב') בהחלט עוזר להבנה של המבנה המתמטי החוזר על עצמו בלא מעט קלאסיקות ישראליות, ואלה בהחלט מוזכרות כאן ומובאות בכמות עצומה לצורך המחשת הנקודה.
אבל יישום של אותם כלים על אמנות יוצר הרגשה של בריאה לא לחלוטין אותנטית של מוצר מהונדס מדי. ויעידו על כך משפטים כמו: "אם במהלך הכתיבה אתם מבקשים ליצור חיבור רטורי חזותי בין שני מושגים שבאים מעולמות סמנטיים שונים ואינם נפגשים במציאות, תוכלו להיעזר בטבלה להלן כדי לבחון אופנים שונים ליצירת חיבור מילולי ביניהם".
זה לא שכותב הספר הוא בהכרח מכונה רובוטית שמפרקת תהליכים למונחים טכניים. בלא מעט קטעים כאן ניכרת הבנה של פרץ־שרון בטקסטים מוזיקליים ("כשיהלי סובול כותב ב'במרחק נגיעה מכאן': 'היא רגועה כשסוסים רצים לה בדם', הוא מתכוון לומר שהיא רגועה כשהרואין זורם לה בדם"). והוא גם מדייק בפרק שעוסק בחריזה, כשהוא טוען שככל שנמעיט בה - כך ייווצר לנו יותר חופש בבחירת המילים המדויקות.
אבל אולי זה עיקרון שצריך ליישם גם על ספרים מהסוג הזה, שבאים ללמד בצורה מכנית את אלה שאין בהם די רגש או עצם פיוטית בגופם, כמו מערכת כללים כתובים שיש לציית להם בצורה מושכלת למען הגעה לתוצאה הטובה ביותר. ואיפה שהשכל עובד - הלב הוא לא זה שמוביל, והרי מהו שיר גדול אם לא כזה שלכל הפחות מדגדג את נימי הרגש. שיר שמדבר איתנו ברמה השכלתנית, גם אם מאופיין בלהטוטנות טקסטואלית (היי, אריק ברמן), לא ממש מרגיש טבעי בפנתיאון תרבותי כלשהו.
בראיונות עימו מלפני שנים, מספר אורי כי הוא "הומני וריאלי כאחד" ומתנגד לתפיסה הדיכוטומית שלפיה אנשים משתייכים רק למחנה אחד מתוך השניים. הוא גם לא מבטיח לכם שהסיפור שהוא לימד אתכם לכתוב או הפזמון שתייצרו אחרי קריאה בספר שלו, יהפכו אתכם ליוסי גיספן הבא. אבל מה שהוא מנסה לעשות הוא להסביר באמצעות טבלאות של קטגוריות כמו "גיוון אורכי שורות","הדמיות ואפיונן" ו"דוגמאות לביטויים שחוקים ומשומשים", כיצד ליצור שיר "נכון". ורוב הזמן ההרגשה היא שזו התייחסות לאמנות באופן שכלתני מאוד.
גם הציטוטים הרבים מפי גיבורות וגיבורים מוזיקליים מסוג דולי פרטון, שרה מקלאכלן, האנטר הייז או ניק קייב, לא ממש גורמים לקוראים להרגיש כאילו הם נחשפים כאן לסודות הכמוסים של הכותבים הגדולים. "המדריך מבוסס על מאגר פזמונים רחב וספרות מקצועית ענפה", נכתב בגב הספר. "'איך כותבים פזמון' מיועד לפזמונאים מתחילים ומנוסים גם יחד, שמבקשים לפתח את המיומנות לכתוב שיר אמיתי, נוגע, שמעביר אותנו חוויה. שיש בו אותו משהו עמוק שמעבר. שיר שממשיך ללוות את המאזין בשבילי החיים".
לא ברור כמה שירים כאלה באמת נכתבו בזכות מדריכים מסוג זה, אבל אפשר לנחש שלא הרבה. אם השאיפה שלכם היא בכל זאת להשתלב בתעשיית הזמר והפזמון, תמיד תוכלו להיעזר בהטבה המיוחדת המופיעה בסוף הספר, שמקנה לכם זכאות להתנסות בעבודה עם עורך פזמונים במחיר סמלי. רק שלחו טיוטת שיר לכתובת המייל המצורפת בדף. ממש כמו שדילן עושה, יש להניח.
איך כותבים פזמון: מדריך לפזמונאות / אורי פרץ־שרון, 320 עמ', הוצאת כתיבה נוצרת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו