"אינכם יודעים זאת עדיין
אבל אני בן-אלמוות...
הידיעה על דבר האלמוות לו יועדתי
הגיעה אליי בדואר רשום
במכתב שנכתב בדיו ירוקה.
סיבת בחירתי לא הובהרה
וכתובת המוען הושמטה בזדון".
("אלמוות", מרדכי גלדמן. שיר מתוך ספרו "עין" בהוצאת הספרייה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 1993)
המשורר המוערך ועטור הפרסים מרדכי גלדמן הלך לעולמו היום (שישי), בגיל 75, לאחר התמודדות עם מחלה קשה.
גלדמן היה חתן פרס ביאליק למפעל חיים בשירה, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס ברנר לספרות. רבים הכירו אותו כדמות בולטת ופעילה בשדות שונים בעולם התרבות, ככותב שתורגם לשפות רבות, כיוצר בתחום האמנות הפלסטית, כעורך ערבי שירה, כמנחה, כמרצה, כאוצר וכמבקר.
בכובעו השני, כפסיכולוג, פרסם מאמרים וספרי עיון. ואולי אין אלו שני כובעים שונים, כי אם אחד, כיוון שלשני התחומים בהם עסק נקודות השקה רבות, ושניהם קשורים בנפש האדם, שניכר כי הטיב להתבונן לתוכה.
בשירתו של גלדמן ניתן לזהות מבט יוצא דופן, המתעכב על רגעים שלכאורה אין בהם דבר-מה המושך את העין, אך מי שמיטיב להתבונן יראה בהם דבר המושך את הלב. כך, למשל, בשירו "שרה שכנתי": "שרה שכנתי אישה אלמנה / כששמש חורפית מפוגגת צינה / היא בוחרת שמלה ויוצאת לגינה / לשינה בכיסא ביערות עשבים. / כשחולפים נמרים או דובים / היא מושכת שמיכה על ברכיה / מתעלמת מזמזום בין ירכיה / ומפרפרת אצבעות בסנדלים. / כשחתול נרדם בין שדיה / תעיין בחלומותיו בעניין יונה / אני שחלונותיי מעליה / מסתכל בשבת לתוך זמנה" (מתוך ספרו "זמן הים וזמן היבשה" בהוצאת שוקן, 1970).
גם ב"קלמנטינה", שפורסם 45 שנים מאוחר יותר, מבטו של המתבונן משתהה, מתעכב, מגלה משמעויות שמעבר למה שמונח לפניו: "היא אכלה כדור זהב / ליד הפיליפינית שלה / וניחוחו כמעט צרב / גילה יועד לחכמה גדולה / ואפשר שמכירה את הקלמנטינה / בידיעה שלמה / שהעיוורים ניחנו בה / למרות שהייתה פיקחת / הן מתוך עיניה כבר הציץ / האין קלמנטינה, אין תפוז, אין תות / האין עולם / והקלמנטינה הייתה טובת לב / ולא ניסתה לאכול את האוכלת / כמו הטבע היפה שפרח סביב / שזמם להמית ולבלוע / וכבר החל" (מתוך ספרו "קו לילה" בהוצאת קשב, 2015).
כתיבתו, שנפרשה על פני חמישה עשורים, נגעה בלבבות רבים. שורה ארוכה של משוררים ספדה לו היום ברשתות החברתיות, ביניהם חברים, תלמידים ושותפים לדרך שפגשו בו לאורך תחנות חייו השונות. עומק כתיבתו, חוכמתו, אופקיו הרחבים ורגישותו חזרו פעמים רבות בדבריהם.
צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים, נפרד ממנו כך: "גלדמן היה משורר בעל קול ייחודי ויוצא דופן. אמיץ, נועז, שלא היסס לחשוף חייו, אהבותיו ולבטיו בשירתו ארוכת השנים". ואכן, שירתו נחשבה לייחודית ולנועזת, בין היתר משום שגלדמן הוא בין המשוררים הישראלים הראשונים שהתייחסו בשירתם להומוסקסואליות באופן גלוי. בהמשך, התייחס ניר לאחד המאפיינים הייחודיים והמרכזיים של סגנון כתיבתו של גלדמן, באומרו כי "שפת השיר שלו הייתה מלאכת מחשבת של משלבי השפה העברית השונים משובצים בפנינים מהשירה העולמית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו