"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"חיי מדף": להפריז ולסנן
הספרות מאפשרת לשנות צורה, להגמיש זהויות ולהחליף פנים, רק כדי להבהיר שאין חדש תחת השמש
המטמורפוזה של נרקיסוס, סלבדור דאלי, 1937
ביקורת תרבות

"חיי מדף": להפריז ולסנן

הספרות מאפשרת לשנות צורה, להגמיש זהויות ולהחליף פנים, רק כדי להבהיר שאין חדש תחת השמש

עמר לחמנוביץ
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

כיצד ניתן לכתוב ביוגרפיה של אדם שהוא אלרגי לאישיות? כך תוהה רשימת ביקורת ב"ניו יורק טיימס" על הספר "פסואה" מאת ריצ'רד זניט, שראה אור לאחרונה ושמנסה לפענח את חידת חייו של המשורר הפורטוגלי פרננדו פסואה. כותבת הרשימה, פארול סהגל, מציעה קריאה זהירה וספקנית בקורות האיש שנמנע לעולם מהגדרה עצמית. "אני מתחיל להכיר את עצמי. אני לא קיים", כתב. ובמקום אחר: "אני הפער בין מה שהייתי רוצה להיות לבין מה שאחרים עשו ממני".

פסואה, שהשתמש ביותר מ־70 שמות עט ליצירותיו, נטל עד כדי קיצוניות את החירות להימנע ממעשים מכריעים וממחשבות מוגדרות. הוא תמיד ניצב בעמדה פרדוקסלית, שבה התעתוע ושינוי הצורה הם, לפחות למראית עין, תכלית ועיקר. אך אם משתהים ומהרהרים בו וביצירתו, מגלים כי דווקא הטשטוש אינו אלא ניסיון לסנן רעשים, ולזקק את החומר שממנו מפיקים אמנות.

ב"מטמורפוזות" הקלאסיות של אובידיוס, האלים משנים צורתם ללא הרף: ליקאון הופך לזאב; דפנה בורחת מאפולו והופכת לשיח; אקו הנימפה הופכת להד. אבל הססגוניות והדרמה האדירה שנלוות לשינוי הצורה הפיזי - אינן לב הדברים. "במטמורפוזות הנושא העיקרי היא האהבה", קובע המתרגם שלמה דיקמן במבוא למהדורה העברית, "גיבורי הסיפורים הם אלים, נימפות, נאיאדות, בני־תמותה, מלכים, נסיכים, גיבורים ואנשים פשוטים מדלת־העם. אף האהבה עצמה מופיע בכל שלל צבעיה: אהבת־נעורים זכה וטהורה, אהבת־גבר איתנה ושקטה, תאוות בשרים ותשוקת־רגע נמהרה, סערת־חשק וזימה נפשעת וגם פתולוגית" (מתוך מטמורפוזות/אובידיוס; מרומית: שלמה דיקמן; מוסד ביאליק, תשכ"ה).

הספרות מאפשרת לשנות צורה וחומר, להגמיש זהויות ולהחליף פנים, רק כדי להבהיר לנו שאין חדש תחת השמש. עיקרון הגלגל החוזר בעולם, אותו יסוד בסיסי שעליו נשען אובידיוס, ושבעטיו המציאות נראית בכל פעם באור אחר ונראית בעינינו כחסרת תקדים, בולט גם תחת מעטה של אינספור סוגי אישיות, דמויות והתרחשויות.

פסואה ביקש "לומר דברים! לדעת לומר דברים!", כפי שכתב. הוא שאף להשיל את ההבלים התדמיתיים שמלווים אותנו בחיינו, אהבות ושנאות זמניות, עיסוקים תפלים שבין אדם לחברו, מחשבות אקראיות שחולפות כהרף עין, עניינים ביורוקרטיים שממלאים עד לתקרה את זמננו. ודווקא בשל כך הוא העמיס על עצמו כל כך הרבה פרצופים וקולות, מעין סבך של ערב־רב אמנותי, שנועד להבהיק ולהנכיח את המחט שבערימה.
במובן מסוים, האתגר שמציב פסואה הוא גם ההתמודדות היומיומית של כל אדם: להתעלם לרגע אחד מרעשי הרקע, להשתיק ולו להרף עין את הקקופוניה שנוקשת לו על הגב, ולזקק הבנה אחת בודדה, טהורה וכנה לגבי חייו. אם צלח במשימתו זו, כאילו לכד עולם שלם בכף ידו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...