מארני, גיבורת הספר "שדכנות למתחילים", אמורה להתחתן עם נואה, החבר החתיך והעשיר שלה, אך דודתו ההיפית בליקס הולידיי, שהיא בעצם מכשפה, יודעת שהם לא מתאימים ומתכננת תוכניות אחרות. כשהנישואים מתפרקים עוד לפני שנגמר ירח הדבש, מארני מוצאת עצמה שבורה, אבל נקראת לטפל בעיזבונה של הדודה ההיפית: לא פחות מבניין שלם בברוקלין, ניו יורק, על דייריו, שמתגלים כאנשים משונים אך חביבים, שהופכים לחבריה הקרובים של מארני.
בליקס ומארני גדלו במעמדות שונים, במדינות שונות בארה"ב, בתקופות שונות. אבל ברגע שבליקס מניחה את עיניה על מארני, היא יודעת שהן מחוברות איכשהו. בחלקו הראשון של הספר אנחנו מקבלות את הסיפור גם מנקודת המבט של מארני וגם מנקודת המבט של בליקס. החלק הזה דווקא נחמד, רוב הזמן. דוסון העניקה משקל גדול לדמות של אישה קשישה, מוזרה ומלאת אהבה. בעולם ששייך לצעירים, מעניין לקבל נקודת מבט מלאת ניסיון. בכלל, נדמה שכחברה הזנחנו את פלח האוכלוסייה המשתייך לגיל הזהב. אנחנו מקדשים את הנעורים, ובכך קצת עושים להם עוול, לכן חיבבתי את התיקון הקטן של דוסון.
עם זאת, נקודת המבט ההיפית של בליקס הופכת לעיתים קרובות לפילוסופיית ניו אייג' שהיא לפעמים בלתי־מזיקה ("מאז שהחלטתי לחיות את החיים שרציתי לחיות היתה לי פרנסה") ומדי פעם הזויה ממש, כמו בפעם שהגידול שלה מעיר אותה: "הגידול שלי מעיר אותי לפני הזריחה... כמו משהו חי שפועל מכוח המנוע הפנימי שלו. 'היי, אהובה', הוא אומר. 'מה נעשה היום?' חמודה, אני אומרת לו, קיוויתי לישון עוד קצת הבוקר... הגידול כמעט אף פעם לא משתכנע מטיעונים מהסוג הזה. ולמה שישתכנע? הוא יודע שאני נתונה לחסדיו. התיידדתי איתו כי אני לא מאמינה בכל המטפורה הזאת של מאבק במחלות... אני סבורה שהסרטן לא אוהב את כיוון החשיבה הזה".
בכלל, המנעד של כל מה שרוחני בספר הזה לא עקבי בעליל. בליקס ומארני שתיהן מעין מכשפות שמקבלות מסרים. מהיקום? לא ברור. המסרים מופיעים בצורת ניצוצות מוזהבים וידיעה ברורה בנוגע לזיווגים הולמים: "העניין הזה של השידוכים - נראה שמקורו במקום אחר. זה כאילו שמראים לי אילו אנשים צריכים להיות ביחד", אומרת בליקס בהזדמנות אחת. במקרה אחר מארני מתארת שיחה עם אחת מדיירות הבניין: "ניצוצות הזהב נוצצים כל כך עד שאני כמעט מסתנוורת. אני יודעת מה זה אומר. זה אומר שג'סיקה הולכת להתחיל לדבר שוב על אנדרו". נניח.
במקרים אחרים, דוסון מספקת כמה תובנות פשוטות אך חכמות על החוויה האנושית הנשית. "היא בחודש השישי להריונה, ואולי מפני שהיא נושאת את העתיד בתוך גופה, היא לאחרונה מודאגת במידה מופרזת מכך שייתכן שהעולם הוא מקום לא צפוי ולא רציונלי". החוויה של נשים בהיריון לא תופסת מקום רב בתרבות שלנו, הפופולרית ובכלל, וחבל שכך. אין סיבה שלא יהיה לה מקום, והתובנה הקטנה והמדויקת הזו העלתה חיוך על פניי.
דוסון אולי מועדת לפרקים אל מחוזות ההזיה, אבל הכתיבה שלה ברובה חכמה והספר אינטליגנטי. או לפחות כזה שלא מעליב את האינטליגנציה, ובימים שבהם הכל מטומטם מכל כיוון, זה לא משהו לזלזל בו.
עם זאת, זה לא בדיוק רומן רומנטי. זו פרוזה שיש בה גם רומנטיקה, ובהיבט הזה אין פה בשורה גדולה. למארני יש שלושה מאהבים במהלך הספר, אבל דוסון לא מצטיינת ביצירת כימיה עימם. למעט אולי הגבר הראשון, זה שמתואר כחתיך מכולם. החיבור עם הזיווג המושלם שלה הוא קצת מאולץ, וההתאהבות בו לא לגמרי ברורה. כלומר, זה גבר שבור שמארני כמובן נועדה לתקן, אך לא לגמרי הבנתי למה היא בכלל רוצה לתקן אותו, מתי ואיך הוא מקסים אותה ומתי הוא החליט שהוא רוצה אותה בחזרה? רוב הדברים האלה קורים בספר על ידי הכרזות של הדמויות ולא באמצעות תיאורים רגשיים, מה שהופך את כל העניין לטכני. די ברור מי המיועד משלבים מוקדמים של הספר, ואפשר היה לבנות את החיבור ביניהם בצורה אמינה יותר או לתת לו יותר מקום. אבל דוסון בחרה לחלק את הדייסה בין לא מעט עלילות ודמויות משנה כך שנראה שלרומנטיקה לא נשאר. בספר שכולו שדכנות ואהבת אמת, זה מפספס את המטרה.
לרומנים רומנטיים יש נטייה לסחוף אותך לעולם שבו הם מתקיימים. קוראות הז'אנר גומעות ספרים במהירות אדירה ומקדישות לכך כל רגע פנוי. זו לא אובססיה, אלא הנאה אמיתית, עמוקה וטהורה מהשהות בעולם הפנטסטי שיוצרות עבורנו הסופרות. ב"שדכנות למתחילים" זה לא קורה.
על פניו יש לספר כל הסיבות להיות כזה: הוא קורה בברוקלין בחודשי הסתיו, יש בו דמויות מקסימות והרבה אנרגיה חיובית. אבל דווקא הסבך הרומנטי שבו לא ממש עושה חשק להישאר, וחבל.
מדי דוסון / שדכנות למתחילים; מאנגלית: דנה טל, ידיעות ספרים, 392 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו