אם גות'האם הייתה מקיימת בחירות לראשות העיר, באטמן לא היה עובר את אחוז החסימה. הוא עובד לילות, לא מחייך או מנשק תינוקות, ואין לו חשבון טיקטוק פעיל. לעומתו, הג'וקר, פושע פסיכופט ואויבו של איש העטלף, נבחר בקלות למועצת העיר. גם "הקינגפין", יריבו המושבע של דרדוויל, שימש במשך תקופה כראש עיריית ניו יורק. האם זו סלידה בסיסית של יוצרי הקומיקס כלפי נבחרי ציבור? ביקורת על שיקול הדעת של הקהל? למה הם בוחרים להריץ נבלים, לזירה הפוליטית?
ווילסון פיסק, הקינגפין, הוא המאפיונר הקלאסי. פטריארך תאב כוח, השייך למסורת של פושעים שאינם רואים בעצמם עבריינים, אלא מנהיגים חלופיים. כאלה המספקים הגנה, פותרים סכסוכים ומענישים אויבים, כאשר מוסדות המדינה כושלים. כמו דון קורליאונה; "הסנדק" של מריו פוזו, גם הקינגפין כפוף למערכת קודים משלו. כבוד, ערכי משפחה, שרשרת פיקוד וחישובים קרים מכתיבים את דרכו. פעמים רבות היה יכול לחסל את דרדוויל, אך בחר שלא לעשות זאת, משום שמבחינתו זה פשוט לא היה פייר. הוא חייב לנצח את אויביו בדרך מכובדת והגונה.
בסדרת קומיקס משנת 2017, קבוצת חמושים פורצת לכנסייה, ובזמן שגיבורי העל עסוקים במשבר אחר, הקינגפין מתערב ומחסל את התוקפים. הוא אינו מתנהג כפושע המנצל את הכאוס לביזה, אלא דואג לאזרחים לאספקת מזון ותרופות. בתבונתו, כאיש עסקים המזהה הזדמנות, הוא ממלא את הוואקום שנוצר בהיעדרם של הגיבורים וזוכה בלגיטימציה ציבורית. מחד הוא עושה מעשה מועיל ומציל את האנשים, מאידך הוא לא מוותר על האינטרס האישי שלו ומחשב את הרווח הפוליטי. עם בחירתו לראש עיר, המדיניות שלו הופכת את סמכויותיו לכלי במאבקו בגיבורי העל. הוא מכריז על דרדוויל כאויב הציבור, מגייס את המשטרה לעצור אותו ומורה למשרד התובע המחוזי לבנות תיקים נגד כלל גיבורי העל. הרי הגיבורים אנונימיים, מתחבאים מאחורי תחפושות ומסכות ולא נותנים את הדין כשמישהו נפגע, אפילו באופן עקיף, מפעולותיהם. הוויכוח על אחריותם המשפטית של גיבורי העל, הופך למאבק אישי ביריבו המושבע, הדרדוויל.
עורך הדין, מאט מרדוק אינו שונה כל כך מאויבו המאפיונר. אמנם הוא מגן על אנשים באמצעות מערכת המשפט, אך כדרדוויל הוא פועל מחוץ לה. הסתירה הזאת היא לב הדמות. מרדוק מאמין בחוק, ובכל זאת מפר אותו כשזה אינו יעיל או מספק. הקינגפין מכיר את זהותו הכפולה של מרדוק כדרדוויל ומחליט למנות אותו לתפקיד בכיר בממשל. המינוי של יריבו, מעניק לשלטונו מראית עין של לגיטימיות וגם מעסיק את מרדוק בעבודה משרדית, הרחק מפעילותו כדרדוויל. שח-מט אסטרטגי מבריק, בשני מהלכים. פוליטיקה זה מקצוע. כראש משפחת פשע, הקינגפין, רגיל לעמוד בראש הפירמידה. הבנה של מבני כוח, יכולת ניהול ופתירת משברים, הם לחם חוקו. האזרח צריך פתרונות כאן ועכשיו. ואכן, תחת הנהגתו העיר פועלת ביתר שאת, ללא החסמים הליברלים וההליכים הבירוקרטיים המסורבלים.
ההבטחה להשיב את הסדר לרחובות אינה נשארת בין דפי הקומיקס, חוויתי את ניו יורק בתחילת שנות התשעים, כשהייתה עדיין מלוכלכת ופרועה. רודי ג'וליאני, שכיהן כתובע פדרלי נבחר לראש העיר והפך את המלחמה בפשיעה לסימן ההיכר של ממשלו. מדיניות השיטור האגרסיבית שלו, המזוהה בין היתר עם גישת "אפס סובלנות", סייעה לעצב מחדש את העיר, אך עוררה גם מחלוקות סביב זכויות אזרח, אפליה ואכיפה משטרתית. לכל דבר יש מחיר. גם לביטחון האישי.
אי־סדר בגות'האם סיטי
בניגוד לקינגפין, הג'וקר הוא נבל שונה לחלוטין, אימפולסיבי ובלתי ניתן לשליטה. אצל הג'וקר, אין חוקים, מצפון או רגשות חרטה ועבורו הכאוס הוא תכנית עבודה. לא אחת ניסה להרעיל את מאגר המים של גות'האם, או לייצר טרור באמצעות כנופיות הליצנים הרנדומליות שלו. האפשרות שהג'וקר, הפושע המעורער בנפשו, יהפוך לראש עיריית גות'האם, לא נראתה סבירה לקומת ההנהלה בדי. סי. קומיקס. הרעיון נפסל עד שפורסמו תוצאות הבחירות לנשיאות ב2016 שבהן ניצח דונלד טראמפ.
יוצר הקומיקס, שון מרפי, תומך נלהב של ממשל אובמה, הצהיר שניצחונו של טראמפ השפיע על יצירת סדרת חוברות קומיקס, שבהן הג'וקר רץ להיבחר כראש העיר. להשקפתו, הרעיון שהג׳וקר יהפוך מפושע פסיכופט מסוכן למועמד שמקבל תמיכה ציבורית, כבר לא נראה לו מופרך. בקומיקס שכתב, הג׳וקר מקבל טיפול חדשני, משתקם ממצבו הנפשי ומגיע למסקנה שהעיר לכודה במעגל של פשיעה ואלימות, וכמו הקינגפין, גם הג'וקר מעלה את הטענה שאיש העטלף תוקף אנשים ללא הליך משפטי מסודר ומותיר אחריו נזק רב. מרפי מחליף תפקידים בין גיבור לנבל והג'וקר שהיה אחראי למעשי זוועה, מציג את עצמו לציבור מחדש בנאומים דמגוגים על צדק, אחריות ורפורמה. במקום להחליף מהלומות על גגות הבתים, הג'וקר מנצח את אויבו בקרב על דעת הקהל ומסיר מבאטמן את ההגנה האוטומטית שמעניק לו תפקיד הגיבור. שון מרפי לקח את התכונות המוכרות של הג'וקר; אינטליגנציה, מניפולציה וכריזמה והשתמש בהן באופן מסודר, מבלי שהכאוס ישתלט עליו. אך לאחר שהג'וקר מתמנה למועצת העיר, ישנה נסיגה בטיפול הפסיכיאטרי שקיבל והאישיות הקרימינלית ששכנה בתוכו פורצת החוצה והוא חוזר לסורו כנבל המוכר.
בסצנת הסיום של הסרט משנת 2019, הג'וקר עומד על מכונית הפוכה וההמון מריע לו, הקהל המשולהב ברחובות גות'האם עוטה מסכות של הג׳וקר ורואה בו סמל למרד. הג'וקר, שנדחק לשולי החברה, הופך מבלי שתכנן, למוקד של תנועה ציבורית אלימה. הוא מצדו, מאמץ את התפקיד, מורח דם על שפתיו כמין חיוך מצויר ומקבל את הערצת הקהל. זו תחושה ממכרת המשולה למשחק באש.
ההבטחה להשיב את הסדר לרחובות לא נשארת בין דפי הקומיקס. מדיניות השיטור האגרסיבית של רודי ג'וליאני עיצבה את ניו יורק של שנות ה־90, אך עוררה מחלוקות סביב זכויות אזרח ואכיפה משטרתית. לכל דבר יש מחיר, גם לביטחון האישי
זוהרן ממדאני, ראש עיריית ניו יורק, הצליח להפוך תסכול כלכלי ותחושת ניכור מהממסד לתמיכה פוליטית ממשית. המהגרים רואים בו את מי שמבטא את תחושת הקיפוח שלהם ומאתגר את האליטות. במובן הזה, הוא משתייך לתופעה רחבה יותר של פוליטיקאים, כז'אן־לוק מלנשון, ממנהיגי השמאל הצרפתי, המנסים להפוך כעס ציבורי לכוח אלקטורלי. עולם הקומיקס לא קופא על שמריו. היוצרים ערניים לתופעות החברתיות, בעיקר של הקהל הצעיר. קל לכתוב תפקיד לפוליטיקאי שנישא על גלי מהומות של צעירים עם קפוצ'ון שחור וזעם קדוש. מי שמעניק קול ליצריו האלימים של ההמון, אחראי גם למעשיו הנפשעים. בעידן הרשתות החברתיות, כל פוליטיקאי חולם על מה שיש לג'וקר בחינם; קהל ששם על עצמו מסכה, חוזר על סיסמאות וצועק שכל השאר פשוט לא מבינים.
אחד התומכים בהמון הסוער הוא דניז קאמפ, הסופר החם ביותר בקומיקס כיום. מעמדו החדש נקבע לאחר שקטף חמישה פרסי אייזנר, במסגרת סן דייגו קומיקון 2026. בעת קבלת הפרס, עלה קאמפ לבמה כשהוא עוטה כאפייה, כמחווה של הזדהות עם השאיפות הלאומיות הפלסטיניות. קאמפ דואג להצטלם עם חולצות הנושאות סיסמאות פרובוקטיביות, לדוגמא "סולידריות ממיסה קרח", סמל להתנגדותו לפעולות סוכנות אכיפת המהגרים- ICE. וזוכה לתגובות חמות, בין אימוג'ים של לבבות ודגלי אש"ף. מסכה של הג'וקר, גלימה אדומה או כאפייה, זה לא משנה. תגידו ליוצר הקומיקס המצליח ההוא מברוקלין, זה ששותה קפה לאטה סויה, ולא מבין כלום על חיים ומוות במזרח התיכון, שיעמוד על הבמה של הקוספליי יחד עם שאר התחפושות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו