ג'יי קיי רולינג חוזרת עם ספר ילדים חדש שמרסק את הפוליטיקלי קורקט

מפלצות יכולות להיות עניין שימושי ביותר. אפשר להפחיד באמצעותן ילדים כדי שיתנהגו כפי שמצופה מהם, אפשר להציג באמצעותן מצבים אבסורדיים שיעוררו צחוק ויאפשרו לנו להתמודד עם הפחדים הכי עמוקים שלנו - ואפשר גם לנצל אותן כדי לבנות שקרים על גבי שקרים, שיצדיקו עוולות ויאפשרו למלכים חלשי אופי וליועציהם המרושעים למשול בממלכה שלמה. וכך אכן קורה בממלכת קוֹרְנוּקוֹפּיָה של ג'יי קיי רולינג, שאמנם היא רחוקה מאוד מעולמו של הארי פוטר - אך גם בה מתרחשים אירועים מסעירים ומפחידים, מצמררים אפילו, ורק הילדים גיבורי הסיפור מצליחים להשיב את הסדר על כנו.

אי־כבוד

ב"האיקבוג", ספר הילדים הראשון שרולינג כתבה אחרי סדרת הספרים שהפכה אותה, כך נטען, למיליארדרית הראשונה של ענף הספרות, היא עושה שימוש בכל החומרים העתיקים שמהם עשויות אגדות - מלך נרפה, יועצים נכלוליים, נתינים חנפניים, מפלצת מסתורית וילדים שנאלצים לגלות אומץ במקומות שבהם המבוגרים כושלים.

לכאורה מדובר בסיפור אפל, אבל גם משעשע: בממלכה שופעת עושר ואושר, התושבים מפונקים בשלל מאכלים טעימים כל כך שאין להם ברירה אלא לבכות מרוב שמחה. אך כמו בכל מקום אידילי, גם כאן ישנו רוע האורב בין הצללים. במקרה זה, מדובר ביצור מוזר ומאיים שחי באזור הביצות שבצפון המדינה. אומרים שהוא יורק ארס או שואג או צורח, ואולי שותק בדממה מפחידה, ובכל מקרה הוא חוטף כבשים וילדים, ואפילו מבוגרים, שתועים אל תוך שטח המחיה שלו.

מאחר שאיש לא יודע אם היצור, האיקבוג, אכן קיים - דמיונם של המדברים עליו משתולל, והם מוסיפים ומעצימים את תכונותיו בהתאם לפחדים העמוקים שמקננים בתוכם. שני גיבורי הסיפור, הילדים דייזי וברט, יוצאים לגלות את האמת, וכראוי לגיבורי אגדות - גם שמים לשם כך את נפשם בכפם.

רולינג פרסמה את פרקי הספר ברשת, בחינם, בימי הסגרים של מגפת הקורונה, לטובת ילדים שנותרו כלואים וחסרי תעסוקה בבתיהם. היא סיפרה אז שזהו סיפור שהחלה לספר לילדיה שלה, אבל מעולם לא סיימה אותו, וחזרה אליו יותר מעשר שנים אחרי שנבט בראשה. הפרסום המקוון ההוא לווה באיורים של ילדים, קוראים צעירים שהוזמנו לחלוק עם הסופרת את הדמויות כפי שדמיינו אותן. בגרסה המודפסת מלווים את הסיפור איורים נפלאים בשחור־לבן של בן מנטל, מאייר ואנימטור עטור פרסים.

אגב, רולינג, שעמדה בסכנת "ביטול" אחרי שורה של התבטאויות פחות חינניות בנוגע לטרנסים וטרנסיות, מקפידה לציין על הכריכה שהיא תומכת בארגוני צדקה שונים, ובין השאר היא תרמה לארגונים כאלה את ההכנסות מ"האיקבוג", בסך 12 מיליון ליש"ט.

שמו המוזר של היצור, שהעניק את שמו גם לספר, אִיקָבּוֹג, לקוח מן הביטוי העברי "אי־כבוד", שהוליד את שם בנו של פנחס ונכדו של עלי הכוהן בספר שמואל א' ("וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִיכָבוֹד, לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל"). מותר להניח שבאוזניה האנגלו־סקוטיות של רולינג, לשם הזה היה ניחוח קדום, מוזר, מפחיד ומגוחך בו־בזמן, ובוודאי מאיים יותר וקצת פחות מגושם מכפי שהוא נשמע בעברית. אבל לעניין השם אפשר להניח, בעיקר אם זוכרים שיצורים בדיוניים בעלי שמות חורקניים לא פחות - כמו הגרופולו של ג'וליה דונלדסון (שתורגם ל"טרופותי"), הג'ברווקי של לואיס קרול, הוואמפ של ביל פיט או הגרנדל מהאפוס הקדום "ביאוולף" - הצליחו לכבוש לעצמם מקום בלבבות של קוראים וצופים מכל הגילים.

מעשייה פוליטית

אלא שמלבד שמו, "האיקבוג" נבדל מהרבה מאוד סיפורי מפלצות ואגדות, משום שלאורך חלק ניכר מן הספר רולינג משחקת בשאלת קיומו. בשונה מכל כך הרבה סיפורים לילדים, כשמתרחש המפגש בין בני האדם ליצור בסופו של דבר - הם מגלים שלא די להתגבר על הפחד שבעבע בתוכם כדי שהמפלצת תתפוגג, ושלא מספיק לאזור אומץ ולפקוח את העיניים כדי שהיא תיעלם. רולינג כתבה מעשייה מהפכנית למדי (בוודאי בספרים לילדים צעירים), שבה המפלצת מקבלת ממשות ואישיות - אבל מי שבאמת יש לפחד מהם, כך מתברר, אלה בני האדם. הם שמביאים את הרוע לעולם, ורק הם יכולים לעבור תיקון ולהסיר את האיום שמרחף מעל לחייהם.

הכתיבה של רולינג היא חיננית, אבל רחוקה מלהיות תקינה פוליטית, ויש בה אפילו נופך מיושן ומרגיז. בארץ הקטנטונת קורנוקופיה, כך היא מציינת, שולטת "שושלת ארוכה של מלכים בהירי שיער". המלך פרד נושא את התואר "העשוי לבלי חת", מאחר שפעם הצליח להרוג צרעה לגמרי לבד (אם מתעלמים מכך שעזרו לו חמישה משרתים ומצחצח נעליים), ויש לו "תלתלים צהובים מקסימים ושפם משתפל, והוא נראה נפלא במכנסי הרכיבה הצמודים". התיאור הזה מובא כסמל של תמימות זכה, שכן למלך האמור אין עבודה רבה - המדינה מתנהלת כמעט מעצמה, זהב זורם לכיסי הסוחרים והוא צריך רק לחייך לנתיניו במאור פנים.

לעומת זאת, חבריו הטובים לורד סְפּיטלווֹרת ולורד פְלאפּוּן, יועציו שלא פוסקים מלרקום תככים, אינם בלונדינים חתיכים: האחד רזה מאוד ולכן כמובן ערמומי, והשני סמוק ובעל ממדי גוף עצומים (שישה גברים נדרשים כדי להניף אותו אל גב הסוס). כמו כן, האנשים החיים באזור העני של המדינה, כצפוי, מתוארים כמלוכלכים ורעי מזג, בעלי קולות מחוספסים שמשמעים כמו כבשים זקנות צרודות. כלומר, כיעורם החיצוני (על פי מדדי היופי המקובלים) הוא ביטוי לכיעור פנימי.

מאחר שככל שמעמיקים בקריאה הסיפור נעשה אפל יותר, והקשריו הפוליטיים־חברתיים לימינו נעשים ברורים, אולי אפשר היה לחשוב שהתיאורים הללו הם סוג של סאטירה

גם עם הנשים רולינג לא עושה חסד: הן זוכות לתיאור חפוז כ"הגבירות היפהפיות" שבחצר, ולהערה כי חבריו הנצלנים של המלך עושים כמיטב יכולתם למנוע ממנו להתאהב באחת מהן, כדי שמלכה עתידית לא תפגע במעמדם. כשהמלך פורפיריו מן המדינה השכנה מעוניין באספקה שוטפת של המאכלים הנפלאים המיוצרים בקורנוקופיה, הוא מציע למלך פרד להשיא לו את אחת מבנותיו לפי בחירתו - כי הרי ברור שנשים הן חלק מרכושם של גברים ושניתן לסחור בהן, כמו בכל מעשייה מסורתית.

רולינג כותבת כי ליד הנהרות הצלולים והנוצצים גדלים "חזירים ורודים מאושרים", מה שלא מונע ממנה לכתוב בפסקה הבאה כי המקום נודע בבשר ירך החזיר המעודן ובזה הצלוי בדבש, בקותלי החזיר ובנקניקים המתובלים. נכון שהיא לא חייבת להלך על קצות האצבעות ולהתחשב ברגישויות כולן - אבל סבל של בעלי חיים הוא עניין שכדאי וראוי להסב אליו את תשומת ליבם של ילדים, ובוודאי אין סיבה לטעון שחזירים הם מאושרים כשהם מיועדים לשחיטה ולהגשה לצלחת.

מאחר שככל שמעמיקים בקריאה ב"האיקבוג" הסיפור נעשה אפל יותר ויותר, והקשריו הפוליטיים־חברתיים לימינו נעשים ברורים מאוד, אולי אפשר היה לחשוב שהתיאורים הסטריאוטיפיים הללו הם סוג של סאטירה; זרקור שמאיר את עליבותם של אנשי השררה המושחתים והזדוניים, שמלבים את הפחדים שבלב תושבי הממלכה כדי לבצר את שלטונם ולהטיל מיסים כבדים, וגם כדי לטשטש את העובדה שהממלכה המשגשגת הולכת ומתפוררת וקורסת ככל שהם מתחמקים מאחריות, כולאים או הורגים את מי שיודעים יותר מדי ומטילים על האיקבוג את האשמה בכל דבר רע שקורה. אלא שבגרסה האנגלית נכתב שהספר מיועד לבני 8-9, ובעברית הוא מסווג כמיועד לראשית קריאה (אף שאינו מנוקד, וחבל). ספק אם הילדים יבינו את הסיפור אלא כפשוטו וכלשונו, על שלל הדימויים הקלישאתיים המקובלים בז'אנר.

אף על פי שהוא כתוב בפרקים קצביים ויחסית קצרים, "האיקבוג" הוא סיפור עמוס התרחשויות קשות ומכאיבות, סכנות גדולות, שקרים, בגידות, התעללות ומוות. גם ברט וגם דייזי מאבדים את הוריהם, וכמו כל כך הרבה יתומים ספרותיים - הם אוזרים את כל כוחות הנפש והגוף שלהם כדי להציל את העולם. כדי להימנע מספוילרים, אגיד רק שהמסר של רולינג - שלפיו אנחנו יוצרים את האויבים שלנו, המפלצת מתנהגת אלינו כפי שאנחנו מתנהגים אליה ולמעשים שלנו יש השלכות דרמטיות - הוא מסר נאה, אבל נראה שלקהל הקוראים שאליו היא מכוונת יהיה קשה מאוד להבין אותו.