כשהדרקונים מחליפים את המטוסים: הפנטזיה הארוטית על צה"ל

דרקונים הם מהסמלים העתיקים ביותר של ספרות הפנטזיות, אבל עם השנים התפקיד שלהם השתנה. מי שהיו פעם המפלצות שגיבורי האגדות היו צריכים להביס - הפכו ברומנטזי של העשור האחרון לשותפים. לעיתים הם מין מראה המשקפת את הדמויות ולעיתים מנוע הדוחף את העלילה הרומנטית קדימה, ובמקרה של "רוכבי שחקים", ספר הביכורים של דנה זטולובסקי, הדרקונים הם אחים לנשק.

בפנטזיה הרומנטית־ארוטית הזו זטולובסקי מפגישה את הטייס דן אלבז, כלומר רוכב דרקונים חתיך ונפוח מחשיבות עצמית, עם נועה וייס, רוכבת שאפתנית שנאלצת לעבוד איתו בצמד לאחר ששותפו נהרג. לצידם ולצד הדמויות האנושיות המורכבות האחרות בספר מככב גדוד מגוון מאוד של דרקונים, כאלה שמוצאם מן המערב ואחרים מן המזרח הרחוק או מבריה"מ לשעבר, ולכל אחד מהם מאפיינים גופניים שונים, מסורת מחשבה אחרת וגם קווי אופי ברורים.

אף ששיבוצי הזוגות מתנהלים על פי כללים נוקשים, כיאה למערכת צבאית מאורגנת וחובבת ביורוקרטיה, הקשר בין הרוכבים לדרקוניהם הוא סימביוטי ממש.

מלכת הדרקונים

"אנשים נורא אוהבים דרקונים", אומרת זטולובסקי, "זה מין תבלין שמשפר הכל - את הפנטזיה, את סיפורי האהבה, את ההרפתקאות, את הסיפורים הטרגיים. כשחברה הציעה לי לכתוב על דרקונים בצה״ל, לא הבנתי למה שצבא שיש לו חיל אוויר ירצה יצורים פחות מהירים, פחות משוכללים ממטוסי קרב. הפתרון היה לצאת מנקודת הנחה שהצבא רואה בדרקונים ציוד שעשו בו שימוש במשך השנים ועכשיו צריך להוציא משירות. משם יכולתי לבנות את הסיפור".

זטולובסקי, בת 28, מתגוררת כבר שנתיים בטוקיו עם בת זוגה ההייטקיסטית. אחרי שסיימה בארץ תואר ראשון במשפטים ובכלכלה, היא קיבלה מלגה מטעם ממשלת יפן ויצאה ללמוד שם תואר שני במשפטים. המחקר שלה עוסק בהשפעתה של רגולציה (למשל, חקיקה או סימון מוצרים) על התנהגות הצרכנים, ובעיקר על השמנת יתר של האוכלוסייה. יפן, מתברר, היא אחד המקומות הבודדים כיום שאינו סובל ממגפה כזו, וישראל, לעומת זאת, היא תחום שבו אין כמעט מחקרים בנושא.

איך סטודנטית ששוקדת על התזה שלה מוצאת זמן לכתוב רומן פנטזיה רחב יריעה?

״אני פשוט כותבת כל הזמן. זה זורם מתוכי. אני מסיימת את יום הלימודים ומייד הולכת הביתה לכתוב. ואני אובססיבית. אני מהאנשים שמרגע שהם מתחילים משהו - הם לא יכולים להפסיק עד שהפרויקט מושלם".

"אסקפיסטי ואינטליגנטי"

היא קוראת לא פחות אובססיבית משהיא כותבת, וההתאהבות שלה בז'אנר הרומנטי, שאותו היא גם מבקרת בסרטונים רבי צופים ברשתות, החלה שנים לפני הספר.

כשאני שואלת אותה על מעמדו של הז׳אנר, היא אומרת: "יש בספרות הרומנטית חן נהדר וסיפורים מרגשים ונוגעים ללב, ואני חושבת שיש משהו במימוש המלא של היחסים בין הדמויות, כלומר בסצנות המיניות, בארוטיקה, משהו שהוא חשוב מאוד עבור ההתפתחות הרגשית שלהן. בדיוק מהמקום הזה רציתי להביא לז׳אנר ספר שהוא גם אסקפיסטי, אבל גם אינטליגנטי עם הרבה מאוד מחקר: על חיל האוויר, על מטוסים, על תעופה, על משפט בינלאומי, ויש בו גם מסר על האופן שבו אנשים נכנסים למערכת צבאית שהיא מערכת לא גמישה, ולומדים לזרום בתוכה ולהשתמש בה לטובתם. מעבר למערכות היחסים הנוגעות ללב, הייתי רוצה שהקוראים ייצאו עם הבנה של הבעיות המוסריות שהגיבורים שלי, שהם אנשים רגילים לגמרי, מתמודדים איתן מעצם זה שהם במערכת צבאית".

וזטולובסקי אכן מצליחה לייצר ב"רוכבי שחקים" סצנות כמעט חתרניות. למשל, כבר בראשית הסיפור נערכת הלוויה צבאית לרוכב דרקונים שנהרג, אבל דווקא שותפו לצוות בוחר לא להשתתף בה. על הכריכה (שאותה ציירה זטולובסקי עצמה) אמנם מופיעה בחורה בלונדינית חלקת שיער, כמעט כמתבקש, אבל בסיפור עצמו מתגלה גיבורה נשית יוצאת דופן, כועסת ומלאה בתחושה שנעשה לה עוול. "זה בכוונה", היא אומרת, "כתבתי תמות חוזרות מקובלות בספרות הרומנטית, אבל פירקתי אותן והרכבתי בצורה חדשה. התוצאה היא מבחינתי מכתב אהבה לצה"ל".

אבל בשאלות מוסריות עכשוויות שעומדות בפני חיל האוויר וצה"ל לא נגעת.

"המדינה שלנו עוברת כבר המון שנים טראומה גדולה, ולכן רציתי מאוד להימנע מטריגרים, ולא לכתוב סצנות שיזכירו לאנשים דברים שקרו באמת ואנחנו רוצים לברוח מהם".

אז בכל זאת יש בך ממלכתיות מסוימת.

"לגמרי, ובגלל זה ניצלתי את הדרקונים כדי ליצור סוג של קיבוץ גלויות, וכך להימנע מלגעת בשד העדתי בכל מה שקשור לגיבורים האנושיים".