תמי בצלאלי, ציירת, פסלת, מאיירת וסופרת הלכה לעולמה היום והיא בת 73. בצלאלי, ששימשה במשך שנים רבות מורה לרישום, בין השאר באקדמיה לאמנות ״בצלאל״ ואיירה ספרי ילדים רבים, כתבה את הרומן הראשון שלה ״תישארי״ בגיל 63 בלבד. מיד לאחריו פרסמה בצלאלי רומן שני, ״הו מאמה״ שזיכה אותה במועמדות לפרס ספיר.
בצלאלי נולדה בחיפה אך גדלה בירושלים ובילתה שנים מספר בילדותה בטהראן, לשם נשלח אביה יצחק בר משה בשליחות דיפלומטית. היא למדה גרפיקה ואמנות ב״בצלאל״, מעולם לא השלימה את התואר, אולם זכתה עד מהרה להכרה כאמנית בזכות כישרונה.
את ציוריה ואיוריה הציגה בצלאלי במספר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות ובנוסף אצרה תערוכות לאמנים שונים. היא לימדה מאות תלמידים בשורה של בתי ספר ומכללות, באגף הנוער של מוזיאון ישראל וגם במכללת ״ספיר״ בנגב שם שימשה מורה לאנימציה.
בין הספרים הרבים שאיירה בצלאלי: ״שירים שאוהבים״ – קובץ משירי לאה גולדברג, נורית זרחי, נתן אלתרמן ואחרים (בעריכת אסתר סופר), ״סיפורים בשלושה קולות״ מאת משה שמיר, ״הממלכה הקטנטנה״ מאת אתגר קרת ו״אהבת נעורים״ מאת אהרן מגד.
שני הרומנים שכתבה בצלאלי בעשור האחרון לחייה היו מבוססים על חוויות אישיות מחייה. בראשון, ״תישארי״ (משנת 2016) אישה בשנות החמישים לחייה, סבתא לנכד ראשון, הנשואה נישואים שניים לגבר, פוגשת ברשת החברתית אישה ומתאהבת בה, ממש כפי שבצלאלי עצמה התאהבה בזוגתה שרה גרוס, עזבה את ביתה ועברה לחיות עם האישה שאותה הגדירה כאהבת חייה.
ביחד עם גרוס כיכבה בצלאלי לא רק בספרים אלא גם בסצנה הלהט"בית התל אביבית, ברשתות החברתיות ובתוכניות טלוויזיה, בין היתר בתוכנית הריאליטי ״מתחילים מאפס״ (כאן 11).
גיבורת הרומן השני של בצלאלי ״הו מאמה״ (שהיה מועמד לפרס ספיר) הייתה ספרנית מופנמת הנוהגת לאייר ספרי ילדים בשם בדוי, וכשהיא מחליטה לכתוב ספר ילדים בעצמה היא מגלה סודות שליוו את משפחתה בארץ מוצאם, עיראק, שממנה אכן עלו ארצה בשנות החמישים הוריה של בצלאלי.
בצלאלי הייתה אם לשלושה והתגוררה עם זוגתה בגבעתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו