אווה קילפי, המשוררת והסופרת הפינית המוערכת הלכה לעולמה אתמול (שבת), בגיל 98. קילפי, שקובץ סיפוריה הראשון ראה אור בשנת 1959, המשיכה לכתוב ברציפות במשך למעלה משישים שנה.
ספריה תורגמו לעשרות שפות ובהן יפנית, איטלקית, שוודית, סלובנית וגם עברית וזיכו אותה במגוון פרסים ובהם מדליית ״פרו פינלנדיה״ היוקרתית בארצה.
צל המלחמה וזיכרונות הילדות
קילפי נולדה בחבל קרליה בפינלנד, שסופח לאחר מלחמת העולם השנייה לברית המועצות. היא ובני משפחתה ניצלו מהפגזות כשהסתתרו במרתף הבית ומאוחר יותר נאלצו לעזוב את האזור כשאביה של קילפי גויס לצבא.
זיכרונות הילדות של קילפי וכן השפעות המלחמה והפינוי ניכרים במספר מיצירותיה ובעיקר בטרילוגיית זיכרונותיה ״בזמן מלחמת החורף״.
קול נשי נועז ופורץ דרך
קילפי עסקה רבות בכתיבתה גם במעמדן של נשים, והרומן שלה ״תמרה״ אף עורר בראשית שנות השבעים סערה בעולם הספרות האירופי משום שבמרכזו גיבורה רבת תשוקות גופניות.
אף שכתיבתה של קילפי עסקה רבות בבעיות חברתיות מטרידות, החל בזוגיות והורות ועד בדידות וזקנה ועד ליחסו הבלתי מוסרי של האדם לטבע ולבעלי החיים, היא ידעה לשלב בכתיבה גם הומור. מרגע שתרגומי יצירותיה החלו נפוצים באירופה, בראשית שנות השמונים, היא הפכה ליוצרת פופולרית מאוד גם מחוץ לארצה.
ניחומים בקרבה לטבע
אנתולוגיית שיריה של קילפי ״הפרפר חוצה את הכביש״, שראתה אור בפינלנד במספר מהדורות, התפרסמה בעברית בשנת 2007, בתרגומו של רמי סערי.
בהערותיו לספר, הדגיש סערי את עמדתה של קילפי, המוצאת ניחומים בקרבה לטבע, בחמלה עמוקה כלפי בעלי חיים ובאהבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו