"אני עדיין מחוייב לנורמות חברתיות בסיסיות. בגיל 74 זה נגמר"

את שיחת הטלפון המרשיעה שמעה דליה מאור, מורה לספרות בדימוס ואלמנה טרייה, לגמרי במקרה. היא נתקלה בדרור, בנה היחיד שנראה לה שמן מדי, מגושם מדי, בטלן מדי ובעיקר מעצבן מדי, בבית קפה, ושמעה אותו לוחש אל הטלפון ״אין לי סכומי כסף כאלה, לפחות לא כרגע״. דליה גזרה מכאן את המסקנה המתבקשת, לפחות ביקום הקומי של הספר ״דרור חייב למות״ מאת רז קלמנוביץ׳: בנה מנסה לנשל אותה מרכושה ואולי גם לחסל אותה, ועליה להשכים ולחסל אותו בעצמה.

ההמשך אבסורדי לא פחות. הפנסיונרית האסרטיבית וחדת הלשון מגייסת לעזרה את חברתה מירה ואת הירקן השכונתי שמיל, ויחד הם שוקדים על תכנון המזימה שכמובן, כל מה שיכול להשתבש בה אכן משתבש. אגב כך אנחנו הקוראים למדים שעצבי הברזל של דליה עומדים לה אפילו כשהיא חוטפת בטעות בן ערובה, שהיא יודעת איך לרסק כדורי הרדמה כדי להאכיל בהם בערמה את השבוי, שלשמיל יש ריח של וישניאק ושיש אומרים שהיה בסיקוריטטה, המשטרה החשאית של רומניה.

מצד שני, אנחנו גם מגלים שכשדרור היה ילד קטן דליה קראה לו ״ילד הקינמון״ שלה, שהם צפו יחד בתוכניות ילדים ושהיא נהגה להסיט באהבה את הפוני הזהוב שלו ולנשק את הנמשים הצפופים על אפו, וחשוב עוד יותר, שהיא מסוגלת לחזור ולאהוב אותו שוב, והוא אותה, כמובן. אבל עד אז, כאמור, דברים השתבשו והעלילה דוהרת לאורך כל הספר – כמעט – על מחוזות של כעס, קטנוניות, אכזבה ומרירות. רק כמעט, כי הסוף כמובן טוב, ולא יסופר כאן מחשש ספוילר.

***

״דרור חייב למות״ הוא רומן הביכורים של רז קלמנוביץ׳, 42, מנהל שיווק ואסטרטגיה המקדיש חלק ניכר מזמנו הפנוי לקריאת ספרות (וכותב על כך בפייסבוק). קודם לכן הוא כתב, ביחד עם בתו הקטנה נגה, את סדרת ספרי ״הרפתקאות טרמלם הגמד״, שראו בה עד כה שלושה ספרים, ובמרכזם גמד שמעולם לא עזב את הכפר שבו הוא חי, אבל כשחברים זקוקים לעזרתו הוא אינו מהסס ויוצא להציל את העולם. בקרוב עתיד לראות ספר פנטזיה לנוער פרי עטו, ״ילדת הדרקונים האחרונה״, המבוסס על סיפור לפני השינה שהמציא עבור בתו השנייה, קרן.

״כילד ציירתי קומיקס ב׳מעריב לילדים׳ וכתבתי בעיקר למגירה, או יותר נכון למחשב״, מספר קלמנוביץ׳. ״בגיל עשר כבר כתבתי את ספר האימה ׳הפתעה, השכן שלך הוא מפלצת!׳ בהשראת סדרת ׳צמרמורת׳, ספר שזכה לשלושה קוראים: ההורים שלי ואני. אחרי שסדרת ׳טרמלם׳ הצליחה ונמכרה בכעשרת אלפים עותקים, החלטתי לנסות לכתוב למבוגרים. את ׳דרור חייב למות׳ כתבתי בסדנה עם העורכת ארנה לנדאו, שלשמחתי האמינה בו ובי".

למה בחרת לספר סיפור דווקא בקולה של אלמנה פנסיונרית בת 74?

״יש בדמות הזו יתרון, כי היא לא מחויבת לשום קוד חברתי. היא מרשה לעצמה להגיד מה היא חושבת על כל אחד, ואין לה חסמים. אפילו אני, בן 42, עדיין מרגיש מחויב לנורמות חברתיות בסיסיות, והקול של דליה נתן לי כרטיס כניסה לעולם שבו כל מחשבה צינית, זועפת, חסרת סבלנות ומתריסה יכולה לבוא לידי ביטוי".

קלמנוביץ׳ מתכוון למשפטים ששם בפי הגיבורה שלו, כמו: "אני מחכה שהוא ישאל מה שלומי, אבל הוא מתיישב על אחת הכורסאות בסלון. ולא שואל. כמובן שהוא בחר להכתים דווקא את הכורסה של יורם. 'אז אתה חושב שאתה חולה', אני מרימה גבה, 'ולכן החלטת שזה רעיון טוב להדביק גם את אמא שלך?'", או: "'הייתי צריכה להרעיל אותך באמת', אני לוחשת וניגשת אל המטבח כדי להביא מטאטא ויעה'".

״אמא שלי, סוניה ז״ל, הייתה גם היא מורה לספרות בפנסיה״, מסביר קלמנוביץ׳, "והיא הייתה ההשראה לדמותה של המורה האינטליגנטית, שמטיבה לשלוף הערות ציניות חותכות. לאורך השנים ראיתי עד כמה המקצוע לא פשוט, לא תמיד מתגמל ומותיר עקבות במי שבחרו להקדיש את חייהם לחינוך, אבל לעומת דמותה של דליה, אמא שלי הייתה מאוד חברותית ותמיד הייתה מוקפת בחברות ובתלמידים אוהבים. לפני כמה ימים חתמתי על הספר בחנות סטימצקי ופגשתי תלמידה שטענה שאני מזכיר את המורה המיתולוגית שלה מהתיכון, והיא כמובן צדקה".

לדברי קלמנוביץ׳, בבסיס כל בדיחה או אמירה צינית בספר מסתתר רגש עמוק, ובמקרה של דליה מדובר באכזבה עמוקה. ״החומות שהיא בנתה סביבה נבנו מכאב. היא דמיינה את עצמה חיה בגיל הזה לצד בעלה, בנה היחיד ונכדיה, ורצוי בבריאות טובה. במקום זה, בעלה נפטר ממחלה, הבריאות שלה רופפת ויחסיה עם דרור ידעו בעיקר מורדות. הקושי מוביל אותה לשפוט אנשים לפעמים בחומרה. זה שימש לי קרקע פוריה לסצנות קומיות – בין אם היא נוזפת במירה חברתה, בחופית העילגת בעלת בית הקפה או בססיליה השכנה הדמנטית. דליה היא חסרת סבלנות ולכן אחד הדברים שהכי אתגרו אותי היה לנסות ליצור אמפתיה לבנה, דרור, אצל הקוראים ולערער את המהימנות של דליה כמספרת. האם הוא באמת נוכל כרסתן ובטלן כפי שהיא חושבת, או שהמציאות יותר מורכבת?״

כתבת קומדיה, אבל יש בה משהו עמוק ואמיתי על הקושי ביחסים בין הורים לילדים מבוגרים.

״הרגע שבו ילדים גדלים והופכים לאישיות עצמאית הוא הרגע שבו ההורה נדרש להניח לציפיות שהוא בנה סביבם ולקבל אותם כמו שהם. עבור דליה זה לא רגע פשוט, והפער בין הציפיות למציאות הופך לחומה בלתי עבירה. סקרן אותי לבדוק את הדינמיקה הזו ולהציג את המקומות שאליהן היא עלולה להידרדר".