הסופרת שנולדה לפני 250 שנה ורלוונטית גם היום

ג'יין אוסטן בת 250. הסופרת, ששינתה את הרומן והפכה לתעשייה תרבותית עולמית, ממשיכה לחיות דרך יצירותיה שמתאימות גם לתקופה בה אנו חיים - ואפילו לטיקטוק.

היא נולדה ב־16 בדצמבר 1775 בכפר סטיבנטון באנגליה, השביעית מבין שמונה ילדים, קוראת נלהבת שמעולם לא נישאה, ומתה ב־1817 בגיל 41 בלבד. למרות החיים הקצרים, היא שינתה את העולם בזכות רומנים שהפכו עם השנים לאבני יסוד בתרבות המערבית, שילוב חד של סאטירה חברתית, דיוק פסיכולוגי ורומנטיקה שממשיכה לספק קוראים וצופים גם במאה ה־21.

אוסטין פרסמה בחייה ארבעה רומנים בלבד, “Sense and Sensibility” מ־1811, “Pride and Prejudice” מ־1813 , “Mansfield Park” מ־1814 ו־ “Emma” מ־1815, כולם בעילום שם תחת הקרדיט “By a Lady”,. זהות הכותבת נחשפה באופן רשמי רק אחרי מותה, כשאחיה הנרי צירף הערה ביוגרפית לשני רומנים שפורסמו לאחר מותה ב- 1818.

ההשפעה של אוסטין הלכה וגדלה מעבר לעולם הספר, עד כדי כך שגם מי שלא קרא את "גאווה ודעה קדומה" עשוי להכיר ולהתעניין באליזבת בנט ומר דארסי, פשוט משום שהסיפורים שלה נטמעו בתרבות הפופולרית.

שנת ה־250 ללידתה הפכה את אוסטין למוקד חגיגות עולמי, עם פסטיבלים, מצעדים, תערוכות מוזיאליות, קונצרטים ומרצ׳נדייז. לצד החגיגות, גם המסתורין סביב חייה נותר חלק מהקסם. מעט חפצים אישיים שרדו ואחד הפריטים הבולטים הוא טבעת טורקיז, שנרכשה במכירה פומבית ב־2012 על ידי קלי קלרקסון, והוחזרה לבריטניה לאחר קמפיין גיוס של מוזיאון "בית ג'יין אוסטין".

בדיוק כמו הספרים, גם העיבודים למסך הפכו את אוסטין לנכס תרבותי חי. ב־1940 יצא עיבוד קולנועי של MGM ל"גאווה ודעה קדומה" עם גרייר גארסון ולורנס אוליבייה. ומאז נוצרו יותר מ־20 עיבודים בינלאומיים לקולנוע ולטלוויזיה, חלקם קלאסיים, כולל זה של אמה תומפסון שזכה באוסקר, וגם הרימייק של “Persuasion” מ־2022 שהדעות לגביו היו חלוקות.

אבל אם פעם אוסטין נחשבה "קלאסיקה בריטית", היום היא גם חומר גלם לתרבות רשת. לפי כתבה באתר DW, משפטי מפתח שלה, ובראשם הפתיחה המפורסמת של “גאווה ודעה קדומה”, ממשיכים להופיע בממים וברילס בטיקטוק, והסאטירה שלה על אהבה, כסף ולחץ חברתי עדיין עובדת, גם בהקשרים מודרניים.

החיים האישיים שלה, ובעיקר סופם, מוסיפים שכבה נוספת לסקרנות המתמשכת.היא העבירה את שמונת השבועות האחרונים לחייה עם אחותה קסנדרה בבית בווינצ׳סטר. גם היום, כשמציינים 250 שנה להולדתה, חוקרים עדיין מתווכחים מה הייתה סיבת המוות.

לדברי דבוני לוזר, פרופסורית לאנגלית באוניברסיטת אריזונה סטייט, "אין עדיין תשובה ברורה ולא יודעים מה הביא למותה בגיל 41". ההשערות נשענות בעיקר על תיאורי סימפטומים במכתבים ששרדו. קסנדרה שרפה כמעט את כל מכתביה של אוסטן אחרי מותה, והותירה רק כ־160 מכתבים, חלקם מצונזרים, מה שהפך את השחזורים הביוגרפיים למורכבים במיוחד.