"כישוף בין הקוצים" מציג את אליזבת סקריבנר, יתומה שננטשה על מפתן ספרייה קסומה, שבה גדלה בין ספרי כישוף חיים ומסוכנים. כל ספר בספרייה מדורג לפי דרגת הסיכון הטמונה בו, וכאשר ספר כזה נפגע, הוא הופך ל"מאזיק": שד אלים והרסני במיוחד. כאשר אליזבת מואשמת ברצח המנהלת שלה, שנהרגה בידי מאזיק מסתורי, עליה להוכיח את חפותה ולחשוף מזימה המאיימת על העולם כולו. וכמובן, בדרך לשם מחכה לה סיפור אהבה בלתי נמנע עם נתניאל תורן, מכשף יפה תואר, ציני ומיוסר, ועם המשרת הדמוני שלו, סילאס, דמות משנה שהופכת עד מהרה לגונבת ההצגה.
רוג'רסון שולטת היטב בקצב ומצליחה לשלב בין הרפתקה, רומנטיקה, הומור ואימה באופן מוצלח למדי. היא משתמשת בתבניות המוכרות של ספרות הפנטזיה לבני נוער: גיבורה נחושה, גיבור מסתורי עם עבר טרגי, ומערכת יחסים מלאת התנצחויות שנונות, אבל מצליחה לשמור על עניין בזכות כתיבה זורמת ואווירה חורפית קסומה, המזכירה קלאסיקות מודרניות בז'אנר.
הדמויות הן הצד החזק של הספר: אליזבת היא גיבורה שקל להזדהות איתה, נתניאל הוא הגיבור הרומנטי האפל הקלאסי, וסילאס, המשרת הדמוני בעל הנימוסים האנגליים המשובחים, הוא אחת הדמויות המבריקות והמשעשעות ביותר בספרות הפנטזיה הצעירה של השנים האחרונות.
הבעיה של הספר נעוצה בעיקר בבניית העולם ובנטייתה של רוג'רסון לפשטנות יתר. עולם הקסם נותר לא מפותח, ולא ברור מי כותב וקורא את כל הספרים הקסומים שמאכלסים את הספריות ומה מטרתם, מלבד, כמובן, קידום העלילה. גם מסרים חברתיים שהסופרת מתעקשת לדחוף פנימה בצורה לא אלגנטית מעוררים תחושת חוסר עקביות. למשל, אף שהחברה המתוארת בספר נדמית חופשית למדי מנושאים של אפליה מגדרית, עם נשים חזקות בעמדות מפתח - הגיבורה מתעקשת לציין כיצד "העולם אינו מיטיב עם נשים צעירות". המסר אולי חשוב, אבל ההגשה שלו מסורבלת וגסה מדי.
גם הנבל בסיפור נותר חד־ממדי: הסופרת מספרת לנו שהוא מאמין שהוא עושה את הדבר הנכון - אך לא באמת טורחת להראות זאת. "הוא לא ראה בעצמו נבל, אלא גיבור", היא כותבת, ומדגימה בכך את הנטייה שלה להעדיף הצהרות ישירות על פני מורכבות אמיתית.
בעיה נוספת היא תחושת המיחזור של אלמנטים מספרי פנטזיה מפורסמים, כמו "הארי פוטר": שיקוי אמת, קללה לשליטה במחשבות, דיוקן קסום בבית אחוזה, ואפילו הדמיון הפיזי של נתניאל לדראקו מאלפוי. התוצאה לעיתים מזכירה יותר פאנפיק, ספרות מעריצים איכותית, מאשר יצירה מקורית לגמרי.
רוג'רסון אולי לא כתבה כאן יצירת מופת חדשנית, אבל היא בהחלט יודעת איך לספר סיפור קליל ומבדר. בין השורות והתיאורים אפשר ממש לשמוע את הגשם נוקש על החלון ולהרגיש את האח הבוערת ברקע. זהו בידור ספרותי מוצלח, אם כי בלתי מאתגר. הוא לא יפתיע את מי שמכיר את הז'אנר, אבל התחושה הכללית היא של יצירה נעימה לקריאה, שמצליחה לפצות על חולשותיה באמצעות כתיבה קולחת, דמויות שקל לחבב ואווירה של הרפתקה קסומה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו