בגיל 45, כשנשים רבות מרגישות שהן הולכות ונעשות שקופות, אמנית ידועה מקבלת סכום בלתי צפוי - 30 אלף דולר, שמשלמת לה יצרנית וויסקי על שימוש בחלק מהיצירה שלה בפרסומת. אחרי הבלבול הראשוני ודיון ארוך עם חברה, היא מחליטה לפנק את עצמה בשהות במלון יוקרתי בניו יורק, בתקווה למצוא שם השראה ליצירה הבאה שלה.
היא יוצאת למסע מביתה שבלוס אנג׳לס, אבל לא ממש מצליחה להתרחק. בעיירה סמוכה קטנה היא לוקחת חדר במוטל. שרשרת של התנסויות מיניות גורמת לה לגלות בעצמה היבטים שהיא לא הכירה גם בצעירותה, והיא מצליחה לחולל את השינוי הגדול שביקשה גם בלי לצאת למרחקים.
מירנדה ג׳וליי, היוצרת האמריקנית הרבגונית שידה בכל (במאית, תסריטאית, זמרת, סופרת ואמנית), בחרה לעסוק בתקופה בחייהן של נשים שכמעט לא מוזכרת בספרות: ה־Perimenopause ("בסביבות גיל הבלות"), המופיעה כחמש או עשר שנים לפני גיל הבלות, ואף על פי שהיא מחוללת שפע של שינויים גופניים ונפשיים - לעיתים דרמטיים - אלה מאובחנים לרוב רק במבט לאחור, אחרי הפסקת הווסת.
ג'וליי, שמצטיינת בכתיבה אינטימית, לא חוששת להניח את הגיבורה שלה במקומות פגיעים מאוד, ואין מבחינתה נושא שאסור לדבר עליו: טראומת לידה, הקושי בזוגיות ממושכת, פחד קיומי, תחושת המוות המתקרב, וגם גילויים מחודשים של הנאות הגוף. "על ארבע" משופע בנשים שמצופות להתעלם מהקשיים שלהן, להדחיק, להסתדר, להעמיד פנים ששום דבר לא מציק להן כשהן חוצות את גיל 40. אך ג'וליי מפקידה בידיהן את המפתח להתחדשות. זוזו, היא אומרת להן. עכשיו, כשגיל הפוריות שלכן הסתיים, זאת ההזדמנות שלכן - הפטריארכיה לא תשים לב שאתן עושות בגוף שלכן כרצונכן.
ג'וליי מיטיבה לתאר את המקום־לא־מקום שבו נמצאת הגיבורה שלה. כשהיא פוגשת בתור במרפאת נשים צעירה הרה שכולה פנטזיות אהבה, ואישה בת 75 שבין רגליה, כך היא בטוחה, נותרו שממה וצייה - היא מבינה שהיא נמצאת באמצע, במקום שבו מתקיים ריק מבעית, בגיל שבו נשים מתחילות למות בעודן בחיים. כדי להבהיר את העניין, ג'וליי גם מעניקה לה סבתא ודודה שהתאבדו מכיוון שלא הצליחו להתמודד עם ההזדקנות, ידע מקיף של מה שצפוי לה מבחינת דלדול ההורמונים, סקס דל מאוד עם בעלה - וליבידו גועש.
ג'וליי כותבת בתערובת נהדרת של הומור ופתיחות כמעט חתרנית. את משבר אמצע החיים של האמנית, שמגדירה את עצמה מפורסמת למחצה עם קריירה רעועה, היא פותרת באמצעות רומן סוער עם גבר צעיר, כמעט בהתאם לקלישאת משברי אמצע החיים של הרבה גברים. אך במצוות האם הפמיניסטית הגדולה וירג'יניה וולף, גיבורת "על ארבע" עושה זאת ב"חדר משלה" - היא שוכרת מעצבת פנים, שהופכת את חדר המלון שלה למקום המקלט המושלם: טפטים, תאורה, קירות ורודים. שם היא מוגנת, חסרת בושה, משוחררת לגמרי. שם היא מבלה שלוש שעות סוערות עם צעיר המקסים את ליבה ואת גופה, וגם מספקת את עצמה לעיתים תכופות.
היא רוקדת הרבה, וגם נכנסת למיטה עם שתי נשים שמלמדות אותה דבר או שניים על החיים. שם היא גם מתמודדת עם פלאשבקים מהרגעים הקשים של חייה - לידה מוקדמת שכמעט הסתיימה במוות כפול ושהיא ובעלה מציינים מדי שנה, אף שהיא מעולם לא השתחררה מתחושת האימה שחלחלה אליה במעבר האלים שלה מחייה כאישה לחייה כאם.
בניגוד להרבה ספרים (וסרטים וסדרות טלוויזיה), שבהם הגיבורה הנשית נדרשת לשלם מחיר כבד על הפרת הסדר הישן ועל הפריחה המחודשת שלה, ג'וליי לא כופה על הסיפור להסתיים בחורבן. אחרי שהיא חוותה שלל חוויות שלא יכלה לחוות על רקע התפאורה הקודמת (בעל, צאצא, שגרה) - האמנית שבה הביתה, ובני הזוג מוצאים דרך לחיות זה לצד זה, במין סידור אחר שהחברים שלהם לא ממש מצליחים להבין. אמצע החיים נראה פתאום אפשרי, ואף יותר מזה.
על אף הנושאים הכבדים שבהם ג'וליי מטפלת, "על ארבע" הוא ספר סקסי וסוחף, ולכן לא מפתיע שהוא כבר גרף מבחר פרסים ובקרוב יופיע על מסכינו כסדרת טלוויזיה. ג'וליי, אגב, אמרה בראיונות שיש בספר מידה גדולה של אוטו־פיקשן, כלומר פרטים הלקוחים מחייה שלה, ומאחר שהיא רק בת 51 - אין לי אלא להצדיע לה על היכולת לראות בו־בזמן את העבר ואת האופק בבהירות כזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו