"גוף ראשון רבים" הוא תולדה של השנה הראשונה אחרי שעידו נהרג, שבה יצרתי ללא הרף, פחות או יותר. הכאב התפוצץ ממני בכל אחד מהכלים שליוו אותי בחיי - מילים, מנגינות, תנועה וציורים. לא יצרתי כדי לפרסם. יצרתי כי היה לי צורך ליצור.
היו לי הרבה שאלות לשאול את עידו, ולא היה לי אותו. אז ציירתי גולגולת מזוקנת והתחלתי לכתוב איתה דיאלוגים. בריבועים האלה מצאתי דרך לכתוב את ההחמצה הבלתי נמנעת גם מכל הדברים שלא הספקנו ולא יהיו, אבל גם את תחושת ההחמצה על שיחות שלא היו יכולות להתקיים איתו ולא היו, כי אלו שאלות שמביאות בחשבון את העובדה שהוא מת.
