אהד פישוף לוקח את הקורא למסע אל הרגע שבו העובדות כבות

"המקל המדבר לומד עברית", ספר הביכורים הניסיוני והקונספטואלי של אהד פישוף, מכיל טקסט היברידי, פואמה ארוכה בפרוזה, ששמה ככותרת הספר, ומיני־מחזה באורך של חמש תמונות קצרות בשם "או הנרי".

הפואמה מתארת התרחשויות מוזרות ביישוב פריפריאלי המשקיף אל "יופייה ההררי של העיר". המחזה הוא דיאלוג אבסורדי בין המתורגמנית לבין הנרי - הגיבור הבדיוני של "שירי חלום" מאת המשורר ג'ון ברימן. אותו דיאלוג הוא למעשה תרגום סימולטני וחופשי של המתורגמנית את דברי הנרי, וכולל את המקור האנגלי. שתי היצירות הללו נכתבו בסגנון פזמונֵי האבסורד שפישוף כתב עבור "נושאי המגבעת", הלהקה שבה היה סולן, ופיתוח והרחבה של טקסטים שכתב לעבודות בימתיות וחזותיות שלו.

הטקסטים בספר נקראים במאמץ אינטלקטואלי, כי הם חידתיים, מופשטים, ביזאריים, לעיתים גחמניים ולא קוהרנטיים, ובמקביל עוסקים במגוון רחב ומציף של נושאים מאג'וריים טעונים כמו מוות והתאבדות, זמן, נזילות מגדרית, מוזיקה ועוד. למרות הכאוטיות, הפואמה והמחזה שומרים על לכידות הודות לקונספט מאחד שמתאים לאי־תקשורתיות שתוארה לעיל: חוסר היכולת של השפה להסביר את הממשות. לדוגמה, בפואמה מופיעה מעת לעת הטענה "העובדות כבות". לעובדות אין תוקף, כי הן נשענות על המשגה מילולית: "אנחנו צפים באגם. האגם אינו אגם, אבל מכונה 'האגם'". אמנם, ניתן לפרש את הכאוס כמצב תודעה אלטרנטיבי, אך גם המצב הזה נכפף לקונספט האנטי־לשוני.

לכן, פונקציה תקשורתית מרכזית שעומדת במרכז הספר היא של וידוא תקינות ערוץ הדיבור, כי היא בעיקרה טכנית ולא תוכנית. הווידוא תפקידו לשמור על תפקוד קולח של התקשורת כמו במבעים "אהה, אהה", או כאלה נטולי משמעות ("מה העניינים", "מה קורה"), או כאלה שחוזרים על עצמם ("כן, כן") וכו'.

למעשה, הפואמה נפתחת בהצהרה של בדיקת תקינות הקו בנוסח "ורד הוא ורד הוא ורד", אמירה המיוחסת לסופרת גרטרוד שטיין: "האנשים הם אנשים./ הכלבים - כלבים./ הקטגוריות הן קטגוריות". החזרות ובדיקת התקינות מעצבות מראית עין רגועה של ודאות ושליטה, אך למעשה הן רק מגבירות את האימה מפני אי־הוודאות, כי הן מהדהדות את חוסר התוחלת בניסיון להסביר את הממשות במילים.

האסתטיקה של הספר מגויסת לתיאור אוזלת הלשון. המרחב בפואמה מוצף בדמויות שטוחות, שוליות ואנונימיות שכמו יצאו מעבודת מיצג, ממסך או מחלום, והן מסתובבות אבודות בעולם הממשי. הן מופיעות כיחידים כמו לוחם העבר, הדוקטור, הסב, המייסד, העיוורת, האישה הגבוהה, האישה הקטנה, הנחש, עקרב צהוב, או כקולקטיבים: ילדים, אנשי העבר, ההווה והעתיד, עבדים, הלהקה, כלבים, חייזרים ועוד.

עיצוב התקשורת בין הדמויות מעושה: "הפעמים היחידות שבהן הם מחייכים מתרחשות כשהם זוכרים להקפיד להיות נחמדים אחד לשני מתוך נימוס, פעולה הנדמית כמאמץ אדירים וכוללת את הרמת צידי הפה והשהייתם במצב זה למשך הזמן המינימלי הנדרש, כדי שהמחווה תיקלט ותוכר באופן רשמי". במציאות שבה למילים אין משמעות, גם לא מתקיימת תקשורת במערכות יחסים אינטימיות: "ההורים קוראים לילדיהם להיכנס הביתה, אבל הילדים לא יכולים לשמוע אותם".

הדיסאוריינטציה באה לידי ביטוי גם בעיצוב פרגמנטרי תזזיתי - אנטי־עלילתי. עם זאת, יש אמצעי סוריאליסטי המוביל את העלילות באופן סמוי והוא המקל המדבר. מקל הקסם, שמואנש כתלמיד שלומד עברית - הוא אולי שילוב בין המוט הדידקטי של המרצה לבין הכדור הקרנבלי שקופץ מעל מילות השיר בסרטי אנימציה אמריקניים ובקריוקי, שמסייע לעקוב אחרי הקצב בשירה בציבור, ובכלל אחרי המילים.

מחזה האבסורד "או הנרי" הוא תמונת מראה משלימה לפואמה. בפואמה אוזלת הלשון באה לידי ביטוי בחוסר יכולת לייצג מציאות, אך במחזה אוזלת הלשון באה לידי ביטוי בפרודיה על תרגום - בחוסר היכולת של שפה לייצג את עצמה. לכן יש במחזה מקרים רבים שבהם התרגום אסוציאטיבי, לא מדויק ומופרך. למשל, הנרי מספר שהוא במקור מאוקלהומה, המדינה שבה נולד ברימן, אלא שהמתורגמנית מתרגמת אותו באופן שגוי ואומרת "פלורידה"; הנרי מספר שברימן היה משורר, והמתורגמנית מתרגמת זאת עם תוספת מגדרית נטולת הקשר ביוגרפי: "ג'ון ברימן כתבה שירים". החירות התרגומית היא גורם משמעותי בעיצוב השנון, הקליל וההומוריסטי של המחזה.

לבסוף, באמצעות פואטיקה אקלקטית הספר חותר תחת שלטונה השקוף של השפה, אלא שהאירוניה היא שהטקסט לכוד בתחבולתו: השפה שמבקשת להבהיר את חוסר יכולתה להסביר - מסבירה זאת על ידי השפה. מבחינתו של פישוף נראה שרק שירה מצליחה להתמודד עם אוזלת הלשון, כי היא לא מחויבת להסברים מלומדים על העולם אלא לתיאורים אסתטיים. מחויבותה לדייק את מה שיפה בשפה, והיא טומנת בחובה אפשרויות הבעה שמורדות בשימוש המכני, המנוכר והמשובט במילים.