מריאנה קופו מלמדת את הילדים איך להתגלגל

ככלל, ספרות ילדים נעה בין שני קטבים: הראשון הוא "תהיה נאמן לעצמך"; השני ממשטר, בסגנון "תתנהג כפי שהחברה מצפה" - כשרוב היצירות המרכזיות שנכתבו בישראל לילדים נכללו בקטגוריה הזו. אותן יצירות דידקטיות אולי מפלרטטות עם רעיון קבלת האחר, אבל בעצם קוראות לאחר לשנות את עצמו ולחתור ללכת בתלם, אם הוא רוצה להמשיך להיות חלק מהחברה.

הפסקנות שאפיינה את האבן בתחילה הופכת לגמישות מחשבתית. היא מציינת בסיום, "ומי יודע מה אהיה מחר? למישהו יש רעיון? לא? לא משנה. נתגלגל ונראה!"

והנה בא "גלגולים" של מריאנה קופו ומציג בפני ילדים את הדרמה של ההגדרה העצמית בדרך חדשנית, ששוברת תבניות שגורות. גיבורת הסיפור היא אבן, שבתחילה מצטיירת כחזקה אך חסרת מודעות. היא מציינת ש"שום דבר לא יכול להזיז אותי", והאיור מציג את עליונותה: גובהה, רוחבה, חוזקה. תפיסת החוזק שלה מיתרגמת לגאוותנות, כשהיא אומרת "אל תתגרו בי - אני קשה, אני כביר, אני אמיץ, אני אדיר".

בדיוק ברגע זה של רהבתנות, האבן נתקלת בכוחות חזקים וגדולים ממנה. בול עץ שעף לעברה וכלב שלוקח אותה לבעליו. הבעלים תמה על הכלב שהביא לו אבן, והאבן מתחלחלת מכך שרואים בה רק אבן. "אבן? אני? לא, בשום פנים ואבן!". לפיכך היא מעמידה פנים שהיא ביצה ועוברת לקן של ציפור, אולם הציפור מגרשת אותה. וכך היא הופכת להיות אי, ושמחה בהגדרה זו, עד שילדה מוצאת אותה, צובעת אותה והופכת אותה לפיל עשוי אבן.

הפסקנות שאפיינה את האבן בתחילה הופכת לגמישות מחשבתית. היא מציינת בסיום, "ומי יודע מה אהיה מחר? למישהו יש רעיון? לא? לא משנה. נתגלגל ונראה!". וכך, במסעה הקצר, האבן שהפגינה תודעה מאובנת הופכת לישות ששמחה לחוות שינויים בחייה, ושאינה בטוחה באשר למה שהעתיד טומן בחובו עבורה.

זוהי קריאה נפלאה לילדים לזנוח תבניות קשיחות, שהמובהקת בהן מוצגת סביב השאלה המופרכת שמופנית לא אחת לילדים - "מה תרצו להיות כשתהיו גדולים?" - לטובת חשיבה אחרת על העולם, עולם שיש בו גלגולים, עולם שאם נעים בדרכיו מגלים על עצמנו דברים חדשים, עולם שמזמן שינויים, והחשוב מכל, עולם שמזמן מסע שבו אנחנו יכולים להמיר תכונות מסוימות באחרות, ומכאן השם הנפלא - גלגולים.

את הספר הזה, שיצא בהוצאת סשת, אפשר גם להשיג בישראל בערבית, נתון שאולי נראה טריוויאלי, אולם העובדות בשטח מלמדות כי ספרות ילדים בערבית היא מצרך נדיר בישראל. מרבית ספרי הילדים שמתפרסמים בעברית אינם מתורגמים לערבית. גם במערכת החינוך הערבית, שילובם של ספרי ילדים כמעט אינו מתקיים בגין מחסור בטקסטים שאינם דידקטיים.

מעבר לפן האורייני (של ספרות ילדים כמשפרת את השליטה בשפה, את אהבת השפה, ומעשירה את דמיונם של ילדים), גם ההיבט החברתי משחק תפקיד. ספרי ילדים הם חלק מתהליך של הנחלה תרבותית. מרבית ילדי ישראל היהודים, אם בחברה החילונית ואם בחברה הלאומית־דתית, נחשפים לקנון ספרי הילדים בראשית חייהם - "מעשה בחמישה בלונים" ו"תירס חם", ובהמשך "דירה להשכיר", ואף לקלסיקות מתורגמות חדשות יותר שהפכו אהובות - מ"טרופותי" ועד "הנסיכה שלבשה שקית נייר".

היצירות הללו הן חלק מתחושת הביחד, וגם חשובות כמנחילות ערכים. אליזבת, גיבורת "הנסיכה שלבשה שקית נייר", מעמידה מודל חדש של נסיכות - כאלו שמצילות בעצמן נסיכים וכאלו שמביסות דרקונים. ילדים שאינם שותפים לחוויית הקריאה ביצירות הללו נותרים מחוץ למעגל השפתי, התרבותי והערכי שהסיפורים הללו מייצרים. בהנחה שכל חברה מבוססת על סיפור, מה יעשה מי שאין לו סיפור?

ובכל זאת, אם לחזור ל"גלגולים". במילים מועטות מריאנה קופו משכילה להגיע אל ליבו של הילד הקורא, כשהיא מציעה אלטרנטיבה מעניינת ואינטליגנטית לבחירות שעומדות מולו - לחיות את עצמו עד הסוף, או להתיישר עם החברה. זו גישה מעט ניו־אייג'ית, גישת הגלגולים והגמישות, שמוצגת באופן ישיר, בגובה העיניים, ובאמצעות איורים חכמים שמחמיאים מאוד לנרטיב.