העיתונאית והסופרת נעמי לויצקי הלכה אתמול (שלישי) לעולמה בגיל 77. לויצקי, שהחלה את דרכה בשנות השמונים כעיתונאית בשבועון ״כותרת ראשית״, התפרסמה במהירות כתחקירנית עומק שאינה חוששת מלגעת בנושאים שנויים במחלוקת ובעלי השלכות פוליטיות וחברתיות. לאחר סגירתו של השבועון, בשנת 1988, החלה לויצקי לכתוב בעיתון ״חדשות״ ולאחר מכן ב״ידיעות אחרונות״, שם התמקדו תחקיריה במערכת הפוליטית ובמערכת הביטחון. במקביל לכתיבתה העיתונאית כתבה לויצקי ספרי עיון ובהם ״כבודו״ – ביוגרפיה של השופט אהרון ברק, ״העליונים: בתוככי בית המשפט העליון״, וכן אוטוביוגרפיה שכותרתה ״ילדה רעה״. היא שימשה גם מרצה במסלול האקדמי של המכללה למנהל.
לויצקי, ילידת טרנסילבניה, נולדה בשם אליזבת שפיץ. אביה נרצח על ידי השלטון הקומוניסטי ברומניה חודשים ספורים בלבד לאחר לידתה, ובגיל שנתיים עלתה ארצה עם אמהּ. היא שירתה ביחידת דובר צה״ל, וטרם שפנתה לעיתונות שימשה שליחה של המגבית היהודית בארצות הברית. במקביל לעבודתה בעיתונות, לויצקי הגישה את תוכנית האקטואליה ״מקורות יודעי דבר״ בערוץ הראשון, אולם פוטרה ממנה לאחר חצי שנה, ובעקבות תביעה שהגישה נגד ראשות השידור היא פוצתה לבסוף, בהסכם פשרה, בסכום של יותר מ-300 אלף ש״ח. בין הישגיה העיתונאים הבולטים היו תחקיר על נסיבות הוצאתו להורג של עולה הגרדום דוב גרונר וחשיפת הסכם קהיר בין ראש הממשלה רבין לבין ראש אש״ף דאז יאסר ערפאת (שבו דובר לראשונה על הקמת ממשל פלסטיני עצמי).
לויצקי סיפרה בראיונות כי בניסיון לסייע להשגת הסכם שלום גם עם סוריה, היא תיווכה בחשאי בין ממשלת ישראל (הרוה״מ רבין ושר החוץ פרס) לבין נשיא סוריה חפז אל-אסד וכי לשם כך הסתייעה בעיתונאית סורית.
לויצקי, שסבלה ממחלת לב מתמשכת, הייתה פעילת שמאל בולטת, אף שבריאותה לא אפשרה לה להשתתף בפעולות המחאה בשנים האחרונות. היא נפטרה כתוצאה ממחלה קשה. לאחר שאובחנה הזמינה את מוקירי זכרה לבוא להיפרד ממנה באירוע זום, שבו לקחו חלק בכירי אקדמיה ומשפט, שחזרו והדגישו כי כתיבתה, העיתונאית והתיעודית, השפיעו רבות לטובה על מעמדה של מערכת המשפט בעיני הציבור בארץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו