אי אפשר להגזים בהשפעתם של סרטי דיסני על דורות של צעירות וצעירים. מחקרים רבים שבחנו זאת מעידים על השפעה משמעותית מאז "שלגיה" (1937), הסרט המצויר העלילתי הראשון באורך מלא, ועד ימינו, עם החידוש ל"בת הים הקטנה", שיצא בחודש מאי האחרון. ומבין אלו, הגל הראשון של סרטי נסיכות דיסני, בהובלת הנסיכות הראשונות שלגיה, סינדרלה והיפהפייה הנרדמת, היו בעלי השפעה רבה ביותר, מהיותם ראשוניים וחדשניים מסוגם. שלושת הסיפורים מופיעים באוסף מעשיות האחים גרים מהמאה ה־19, אך קיים פער עצום בין המעשיות לסרטים.
במעשייה "אשנפוטל" של האחים גרים ("לכלוכית" בתרגום המלא הקיים לעברית; "סינדרלה" בעיבודים), למשל, אין כלל פיה, מרכבה והוראות לחצות הלילה. לכלוכית מוצגת כדמות מוסרית, והמוסריות היא שמשפיעה על מהלך חייה. אין כאן מקריות - הקוראים שפוגשים את לכלוכית של גרים מזדהים עם הדמות שמשפיעה על מסלול חייה באמצעות הבחירות המוסריות שהיא עושה, ולא מפני שהיא יושבת ובוכה (נערה במצוקה) בזמן שפֵיה ונסיך חלומות מחלצים אותה ממצוקתה.
לכלוכית של האחים גרים מוגדרת בסיפור כטובה ומסורה. היא נוטעת ענף של עץ אלסר ליד קבר אמה והולכת מדי יום שלוש פעמים לקבר. דמעותיה משקות את הענף, והוא צומח לעץ יפה שעליו מתיישבת ציפור קטנה. הציפור היא שמעניקה לה שמלה ונעליים בכל פעם שהיא הולכת לנשף בארמון המלך. כך מתקשרים מעשיו של האדם לגורלו, הן רעיונית והן מעשית, והקוראים הצעירים יכולים לדמיין את הקשר הישיר בין לכלוכית היושבת ליד הקבר, מתפללת ובוכה לבין הגמול שהיא מקבלת מהציפור. אין פיה, אין מרכבה ואין חצות הלילה.
רק בערב השלישי מבין הנסיך שגם עליו לעבור תהליך. הוא מפעיל לראשונה את מוחו, מושח את מדרגות הארמון בדונג, וכך לכלוכית משאירה אחריה את נעלה השמאלית. רק אחרי שהוא מגיע לביתה של לכלוכית ורואה אותה כמו שהיא, הוא נחשב ראוי לה.
אין גם ערב בודד שבו קורה הכל כמו אצל דיסני, אלא תהליך שנמשך שלושה ימים ולילות. בכל יום מתפעל בן המלך מלכלוכית בשמלתה ובנעליה (לא זכוכית!), אבל בכל פעם "לכלוכית רקדה עד שירד הערב, עכשיו רצתה ללכת הביתה". כביכול התגשם חלומה של כל עלמה, הנסיך רוצה בה, אבל ללכלוכית של האחים גרים יש רצון משלה - והוא "ללכת הביתה". מתברר שבמעשיית גרים יש לעלמות רצון משלהן!
רק בערב השלישי מבין הנסיך שגם עליו לעבור תהליך, כי לכלוכית אינה נופלת לזרועותיו. הוא מפעיל לראשונה את מוחו, משתמש בתחבולה, מושח את מדרגות הארמון בדונג, וכך לכלוכית משאירה אחריה את נעלה השמאלית (שהיתה קטנה ועדינה ומוזהבת כולה). הנסיך אינו שולח את משרתיו לחפש את העלמה שהנעל מתאימה לה, אלא עובר את המסע בעצמו. רק אחרי שהוא מגיע לביתה של לכלוכית ורואה אותה כמו שהיא, בבלויי הסחבות ובנעלי העץ הכבדות שלה, ורוצה בה - רק אז הוא נחשב ראוי לה.
יפה ורע לה
שתי האחיות מתוארות אצל האחים גרים כך: "לאישה היו שתי בנות, והיא הביאה אותן איתה אל הבית. הבנות היו יפות וצחות בחיצוניותן, אבל מכוערות ושחורות בליבן פנימה". אצל האחים גרים האדם אינו נשפט לפי מראהו החיצוני, אלא לפי פעולותיו ואישיותו. הכיעור הוא פנימי ואינו חיצוני. לעומת זאת, אצל דיסני, הדמות הנשית הטובה ניכרת על פי רוב ביופייה, בפסיביות שלה ובכמיהתה לגבר שיציל אותה. הדמות הנשית הרעה תהיה אישה בשלה העומדת על שלה. צבעי הנערה הטובה יהיו בדרך כלל בהירים (שיער בלונדיני, עור לבן ועיניים כחולות), תווי פניה יהיו רכים וקולה ערב לאוזן, בעוד צבעי האישה הרעה יהיו כהים או שחורים, תווי פניה מוגזמים וקולה צורמני.
ראוי לציין כי עיבוד דיסני לסיפורה של לכלוכית מסתמך גם על המעשייה שהעלה שארל פרו הצרפתי על הכתב ב־1697, עוד לפני האחים גרים. בגרסה של פרו יש פיה, יש כרכרה ויש הנחיות לשעת חצות. אבל שארל פרו העלה את המעשייה על הכתב כסאטירה למבוגרים ולא כסיפור לילדים. התיאורים המוגזמים שלו נועדו להגחיך עד אבסורד את הדמויות ואת פועלן, כדי להציב מראה ביקורתית בפני החברה האריסטוקרטית בצרפת בזמנו.
כמו ברוב העיבודים לילדים של יצירות קלאסיות שנכתבו במקורן כסאטירה ("מסעי גוליבר", "פיטר פן", "הברווזון המכוער" ורבות אחרות), הושמטה הסאטירה בעיבודים לילדים. כך יוצא שאנחנו מגישים לילדים עיבודי יצירות, שבמקום להעביר ביקורת על הדמויות ועל האירועים, לגנות או להוקיע אותם - העיבודים הללו מספרים, למעשה, כי כך ראוי לנהוג, ההפך הגמור מהכוונה המקורית של מחבריהן.
סודות הטיפוח
דוגמה נוספת להבדלים המשמעותיים בין מעשיית גרים לעיבוד דיסני היא "שלגיה". בסרט של דיסני מ־1937 מגיעה שלגיה ביער לבית הגמדים, והוא מלוכלך ומבולגן. באופן טבעי היא ניגשת לנקות ולסדר אותו, מנצחת על בעלי החיים ויחד הם עושים במלאכה, וכאילו לא די בכך - שלגיה עושה כל זאת בשירה עליזה. כלומר, זה תפקידה הטבעי של האישה ועליה לשמוח בכך, וגברים אינם יודעים לשמור על ניקיון וסדר או שאינם רואים זאת כתפקידם. הם אמורם לצאת, לפרנס ולהתפרנס בעבודות "גבריות".
אצל האחים גרים, לעומת זאת, כך מתואר בית הגמדים כששלגיה מגיעה אליו: "בתוך הבית היה הכל קטן מאוד, אבל אי אפשר לתאר עד כמה נקי ומטופח. עמד שם שולחן קטן מכוסה מפה לבנה ועליו שבע צלחות קטנות, ליד כל צלוחית היתה מונחת כפית קטנה, והיו שם גם שבעה סכינים קטנים ומזלגות ושבעה ספלים קטנים. ליד הקיר עמדו שבע מיטות קטנות זו לצד זו, ושבעה סדינים לבנים כשלג כיסו אותן".
ומה עושה שלגיה? "שלגיה היתה רעבה וצמאה מאוד ולכן אכלה מכל צלוחית קצת ירקות ולחם ושתתה מכל ספלון טיפה אחת של יין[...] לבסוף היתה שלגיה גם עייפה מאוד ושכבה לישון באחת המיטות הקטנות". מתברר שגברים יכולים גם לעבוד מחוץ לבית וגם לשמור על בית מטופח להפליא, ואפילו להכין לעצמם אוכל.
עם השנים, בסרטי דיסני חל אמנם שינוי (בסרטים כמו "אמיצה", "מואנה" ו"פרוזן"), אך השינוי לא תמיד שלם והשפעת הסרטים הקלאסיים לא נגוזה. וגם, צריך לזכור, עיבודי דיסני ליצירות קלאסיות לא עומדים בפני עצמם - השפעתם היתה מאז ומתמיד מרכזית, אבל הם מייצגים זרמים ומגמות בעיבודי ילדים בכלל, וגם ביצירות עכשוויות לא מעטות לילדים.
ניקח, לדוגמה, את עיבודי "כיפה אדומה" לילדים. בעיבודים מסתיים הסיפור בצייד המציל את הסבתא ואת כיפה אדומה מבטן הזאב. הן נזקקות כמובן להצלת הגבר כי הן עצמן חסרות אונים. אך בגרסת האחים גרים מהמאה ה־19 יש המשך לסיפור, ובו הוכחה לכך שגם ילדה וסבתא יכולות ללמוד לקח, להשתנות ולהציל את עצמן. וכך מסיימים האחים גרים את המעשייה:
"ומספרים גם שפעם אחת, כשכיפה אדומה הביאה שוב דברי מאפה לסבתא הזקנה שלה, פנה אליה בדברים זאב אחר ורצה לשכנע אותה שתרד מהשביל.
אבל כיפה אדומה לא הסכימה: היא המשיכה ללכת לאורך השביל ואמרה לסבתא שפגשה את הזאב שאיחל לה בוקר טוב, אבל היה לו מבט רע כל כך בעיניים[...]. 'בואי,' אמרה הסבתא, 'אנחנו ננעל את הדלת כך שהוא לא יוכל להיכנס פנימה'". הזאב מגיע, "אבל הסבתא הבינה מה הוא זומם". סבתא וכיפה אדומה מגלות תושייה, ממלאות שוקת במים בריח נקניקיות, והזאב מרחרח את המים, נופל לשוקת וטובע. "כיפה אדומה הלכה שמחה הביתה, ואף אחד לא פגע בה יותר".
העיבודים לילדים השמיטו, כמובן, את הסוף הזה, כדי להשאיר את הנשים חסרות אונים וזקוקות להצלת הגבר, בדיוק כפי שעשו סרטי הגל הראשון של נסיכות דיסני. ואולם, כדי לסיים בנימה אופטימית, לא רק שהמגמות בחלק מהסרטים ומהעיבודים לילדים השתנו במידה כזאת או אחרת בעשורים האחרונים, אלא שאולפני דיסני הציגו ב־2018, בסרט "ראלף שובר את האינטרנט", ביקורת מודעת ומשעשעת על דמויות הנסיכות שלהם.
ונלופי, הגיבורה בסרט, מייצגת אפשרות מנוגדת לדמות האישה הקלאסית של דיסני, במראה ובאישיות. בשלב מסוים היא פוגשת את כל נסיכות דיסני לדורותיהן בחדר אחד. הן משוחחות, ותוך כדי כך הנסיכות הקלאסיות נהנות להחליף את השמלות המפוארות אך המעיקות שלהן בחולצה ובמכנסיים - פריטי לבוש שלא הכירו קודם. כך, בסצנה הסאטירית הזו, דיסני מלגלגים על המאפיינים הסטריאוטיפיים של הנסיכות שהם עצמם יצרו.