קשה לכתוב ביקורת אובייקטיבית על ניקולס ספארקס. אחרי שלושה עשורים פעילים מאוד ועשרות ספרים, אי אפשר להסתובב בעולם בלי דעה מוקדמת לגביו. יכול להיות שאתם מתעבים את הסגנון, ויכול להיות שאתם אני - עברתם בגיל 22 פרידה כואבת, ו"מכתב בבקבוק" היה בדיוק מה שהייתם צריכים כדי להאמין שהאהבה עדיין קיימת.
אבל דבר אחד אפשר בהחלט להגיד לזכותו: ניקולס ספארקס תמיד היה, ובכן, ניקולס ספארקס. כותב מעולה, מתאר בחסד, בורא דמויות עגולות - אבל גם כבד, מטיפני, מוסרני, צדקני, נטול הומור כמעט לחלוטין ומלא בשמאלץ ובסוכר, כמו קולה בטעם דובדבן. נוסף על כל אלה, "ארץ החלומות", ספרו החדש, מעניק לו תואר חדש: חתיכת בומר.
שלא יובן לא נכון, אי אפשר להגיד על ספארקס שהוא איבד את זה. מה ששלו שלו, וחלק מהדברים הוא עדיין עושה היטב. אבל עברו שלושה עשורים מאז יצא "היומן", רומן הביכורים שלו, והניסיונות האחרונים של ספארקס לחדש ולהגיד משהו על העולם של ימינו יוצאים - ואני אתנסח כאן בעדינות - מאוד־מאוד עתיקים. אז, ב"מכתב בבקבוק", בניית הדמות של תרזה אוסבורן, הגרושה החד־הורית, היתה בית ספר לכתיבה. הגיבורים שמככבים ב"ארץ החלומות", קולבי ומורגן, שניהם בתחילת שנות ה־20 לחייהם, הם כבר בית ספר לאיך עושים את זה לא נכון.
ואולי הבעיה הגדולה עם ספארקס היא שהוא נשאר בדיוק אותו הדבר, אבל העולם השתנה לבלי הכר. השפה השתנתה, מדיה חברתית היא עבודה לכל דבר, ובזמן שבספרים של היום אפשר למצוא סצנות מין מפורטות ונוקבות - ספארקס מתעקש לכבות את האור רגע אחרי הנשיקה
זה מתחיל מהשפה. "הרבה נשים בקהל הסתכלו עליך בעיניים כלות", אומרת מורגן לקולבי, ושוכחת שהשנה היא 2023 ושהיא בת 21. זה ממשיך בדיאלוגים על סף המופרכים, והופך מגוחך לגמרי כשהצמד מנהל שיחה על רשתות חברתיות, שבמהלכה מורגן אומרת: "האמת שיש לי רגשות מעורבים בקשר לכל המשחק של המדיה החברתית והמאמץ התמידי להשיג עוקבים", או "יש גם את העובדה שהמדיה החברתית היא לא בהכרח דבר טוב לבנות בגיל העשרה... מה שהן רואות זה לא ממש אמיתי, אבל קשה לאנשים להפריד את הפנטזיה מהמציאות".
ובכלל, הדמות של מורגן היא תמצית כל הבעיות שיש בסיפור הזה. למורגן יש חשבון טיקטוק פרטי עם כמעט 2 מיליון עוקבים, וחשבון עם חברותיה שלו יש 8 מיליון(!) עוקבים (לשם השוואה, לנועה קירל יש 1.8 מיליון עוקבים באינסטגרם, והיא נכנסה לפארק הירקון רכובה על ירח בשביל זה).
אז איך מורגן השיגה את כל העוקבים הללו? דרך הופעה שולית בחצי דקה שולית בהופעת מחצית שולית במשחק שולי ב־ESPN. האם היא מתחזקת את הערוץ הפרטי שלה? לא. הוא גדל מעצמו. ובזמן שהוא גדל, היא יושבת על חוף הים ותוהה אם היא משתמשת בסקסיות שלה בצורה הולמת כמודל לחיקוי לנערות צעירות. ואולי זה קטנוני, אבל העובדה שהדמות הזו רחוקה כל כך מהמציאות מוכיחה שלספארקס אין קצה־קצהו של מושג על העולם שעליו הוא מנסה להעביר ביקורת נוקבת לאורך הספר.
גם כשקולבי, עלם צעיר בן 24, מתאר את מורגן, הוא עושה זאת כך: "שערה הארוך והגלי היה מעוצב בצורה אופנתית... עיניה היו ממוסגרות בקו דק של אייליינר שחור עם מסקרה על ריסיה הארוכים; שפתיה היו מרוחות בשפתון אדום ככה ומפתה... החולצה הלבנה שלה, שהיתה בלי שרוולים, השתלבה עם חצאית שחורה קצרה ומגפי זמש שחורים רכים שהגיעו לה עד מעל לברכיים". אין - ואני מוכן לשים את הראש שלי על זה - בחור סטרייט בן 24 על פני הגלובוס כולו שמבין ככה באייליינרים, בשפתונים ובמגפי זמש. על אחת כמה וכמה בחור שגר באזור כפרי ומנהל חווה עם שני דודיו.
לאורך הספר משולב סיפור נוסף, שעוסק בבוורלי, שבורחת מבעלה האלים עם בנה בן ה־6 לגרינוויל, עיירה שכוחת־אל בקרוליינה הצפונית. הסיפור הזה הוא כבר אופרה אחרת לחלוטין. כאן ספארקס פורץ את גבולותיו, חותך לכיוון המתח והאופל, ועושה את זה לא רע בכלל. קשה להגיד משהו על הסיפור של בוורלי או על הנושאים שבהם הוא עוסק בלי לעשות ספוילרים, שכן הכל כביכול אמור להתכנס לאיזה טוויסט מפתיע. רק שהסיפור הזה לא מפתיע כלל.
הניסיון לקשור את שתי העלילות יחד הוא גמלוני ומגושם, והעובדה שאפשר לראות את הטוויסט מגיע מעשרות קילומטרים היא רק הוכחה לכך ששני הסיפורים האלה מעולם לא היו צריכים להתקיים באותה הכריכה, ושהניסיון לקשור אותם יחד הוא החלטת עריכה לא טובה, שמישהו היה צריך לעצור עוד טרם הירידה לדפוס.
ואולי הבעיה הגדולה עם ספארקס היא שהוא נשאר בדיוק אותו הדבר, אבל העולם השתנה לבלי הכר. השפה השתנתה, מדיה חברתית היא עבודה לכל דבר, ובזמן שבספרים של היום אפשר למצוא סצנות מין מפורטות ונוקבות - ספארקס מתעקש לכבות את האור רגע אחרי הנשיקה. רק שבעולם של טינדר, כבר לא נשאר מי שיתרגש מנגיעת כתף מחשמלת, שגם היא מגיעה אחרי 198 עמודים. וכן, הספרים של ספארקס תמיד הציעו בריחה נעימה מהמציאות, אבל "ארץ החלומות" כבר מצביע על ניתוק מוחלט ממנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו