התחזית להיום: על־טבעי מהרגיל

קחו דמות שוליים חריגה ומסכנה, תוסיפו לה קומץ פנטזיות פרועות, ערבבו אותה עם קורט דמויות משנה תובעניות, הכניסו לתנור התודעה, והופ - קיבלתם סיפור קצר של אביבית משמרי. בכתיבה נמרצת ויעילה, במשפטים קצרים ומדודים, משמרי מייצרת עולמות אנושיים גרוטסקיים וצבעוניים.

זה תמיד מתחיל במשפט קליט, שמצייר תמונה מזווית שולית על המציאות - אמא קונה לילדיה משחת שיניים שחורה שמכניסה אותם להזיות יום וליל; עובדים בחברה לכתיבת מצבות הולכים למופע אחיזת עיניים; אישה שכותבת לפרנסתה שיחות באפליקציה ללימוד שפות, מתריעה על המשפטים האובדניים שכותבת הקולגה שלה. כל אלה הם רק חלק מקרקס הדמויות הסהרוריות שמשמרי בונה.

הסיפורים בקובץ "מזג אוויר מקסים" חוגגים את המתח שבין הקטנות והקטנוניות של האירועים המתרחשים בהם, למאורעות העל־טבעיים שצצים כמעט באקראי. באחד הסיפורים נהגת משאית הולכת לשייח'־מכשף בחולון כדי שיסייע לה לפתור בעיה קבועה: בכל פעם שהיא מבצעת רוורס בפנייה לרחוב הראשונים - היא מתנגשת בעמוד רחוב. בדלת הכניסה עומד "ג'ינג'י קטן עם מלא שיער ג'ינג'י על כל הראש, עם תליון חמסה, עם מכנס גברדין מתרחב כזה, שעומד לו צמוד על המותניים כמו ערס שהולך למועדונים". הבית מלא מסיכות ותמונות אפריקניות. אחרי הטקס להסרת עין הרע היא מגלה שהוא כלל לא השייח' - הוא רק עושה את עבודתו של השייח', שבכלל ישן בחדר השני.

בסוף הסיפור אין התרה, רק מקום לדמיון: "באתי לעבודה למחרת בבוקר והייתי צריכה לקחת את הסיבוב ימינה. אמרתי לעצמי: תסתכלי טוב על העמוד הזה, דפקת אותו אתמול, ושלשום, דפקת אותו מאה פעם, אפילו העירייה מסכימה לך. נסעתי עוד חצי מטר קדימה. צעקתי: זכריה! הוא הסתכל. ואז עשיתי רוורס". 

בסיפורי "מזג אוויר מקסים" האבסורד מופיע בפער שבין הסתמי לפלאי. המציאות היומיומית ממלאת את הווייתם של הגיבורים, וכדי לברוח מהם, או כדי לחגוג אותם, מתבצעת הפניה אל המסתורין - רק שגם הוא מתברר לא פעם כסתמי וכאפרורי.

התנועה הזו מובילה לתחושת אבסורד כבדה שגלומה בכל סיפור. אלבר קאמי הגדיר בספרו "המיתוס של סיזיפוס" את האבסורד ככזה שנולד מהשקעת מאמץ בעיסוק חסר תועלת. ניצחון האדם מתבטא ביכולת לחגוג את האבסורד הזה - למרות הסתמיות, ולא פעם גם בזכותה.

מרחב נוסף שבו פועל הספר הוא הפנטזיה. הדמיון מלא התשוקה ממלא את חלל הסתמיות בשלל מאורעות שאמורים להעניק לחיים משמעות, אך כאמור - התחושה הזו כמעט תמיד תתבדה.
באחד הסיפורים הגיבורה פוגשת דמות שלקוחה היישר מהפנטזיות הכמוסות שלה. למרבה ההפתעה, מתברר שלדמות שהתגלמה בבשר יש ביקורת על המצבים שמכניסים אותה אליהם במרחב הפנטזיה. אז הגיבורה מנסה להסביר: "היומיום שלי מלא חישובים וחשבונות וסידורים מעשיים של משק בית, והעבודה שלי מאלצת אותי לבלות בחברת נידחים וחלכאים בלשכה העירונית שבה אני עובדת כמנהלת אגף. בניי הם טיפוסים נרגנים, התובעים את הארוחות שלהם בוקר וערב, ושלא יומלחו יתר על המידה. ובינתיים, בד בבד, בתוך ראשי ובין רגליי צומחות להן ממלכות כבירות".

במרחק שעובר בין העולם הפנימי לחיצוני, רוב הסיפורים חושפים את הפער בין תדמית האדם - כפי שהעולם רואה אותו - לבין מה שמתחולל לו בפנים. העולם שבונה משמרי הוא היכל של זיופים, העמדות פנים וקיום מוסכמות פשרניות. נקודה זו בולטת במיוחד ביחס לבחירות הקריירה של הדמויות.

בסיפור "שני אינץ'", למשל, חיילת משוחררת מוצאת עבודה בחברה שמייצרת מודעות ברכה לעסקים (כמו חגיגות יום השנה לעסק וכדומה) - מודעות שאיש לא מעוניין בהן או זקוק להן. "פרסומת שמי ששילם עליה לא רצה בה, שמי שנהנה ממנה לא יזם אותה, ושאיש לא קרא חוץ מאיתנו". אותה חיילת משוחררת מבצעת תפקיד חסר משמעות - שמוביל לתפקוד חסר משמעות.
גם בסיפור שפותח את הקובץ, "הקלפים", מתגלע הפער שבין האדם לייצוג הרשמי שלו. גיבורת הסיפור - ששמה הוא אביבית משמרי, כשם מחברת הספר - מקבלת פנייה מכתב עת רוחני ותיק ומבוסס בבקשה לראיין אותה בנושא קלפי טארוט.

"לא ידעתי מה בתחום ההתמחות הנרחב שלי משיק דווקא לקלפים, אבל יכולתי לנחש: המומחית לכל מיני, עם תואר ומוניטין בשום דבר ידוע, גרגרנית מילים שבולעת ופולטת אותן במבנים מרהיבים, יצרנית של דיבור שעשויה לסייע לכתב העת הוותיק למלא שטח פנוי בין מודעות".

היא מתראיינת לכתב העת, ושם היא מספרת על הטארוט כאמצעי למישוש ארכיטיפים מופשטים וניתוחים מקוריים אחרים. אחרי הפרסום היא מוזמנת להתראיין בתוכנית הבוקר, ושם היא מגלה כי יש מומחית לקלפי טארוט שעונה גם היא לשם אביבית משמרי - אך לא היה ניתן להשיג אותה.
"וכן, התפתיתי", היא כותבת. "הלכתי לתוכנית הבוקר הזאת, ישבתי על רקע הכיתוב 'אביבית משמרי, חוקרת טארוט', וקצרתי את שבחיה של צרתי לשם". אותה אביבית משמרי מקבלת על עצמה את התפקיד שיועד לאחרת.

"אני עושה את כל העבודה בשביל שתינו, גברת משמרי. רק שתינו בעולם כולו עונות לשמנו המשותף. אם כי מפעם לפעם אני מרגישה קצת מיותמת, חושבת לעצמי: הלוואי שמישהי היתה קוראת לי בקלפים", היא כותבת בחתימת הסיפור. גיבורת הסיפור מתמסרת לחיים שאינם שלה, ומאמצת כישורים שהודבקו לה באקראי.

הדמויות ב"מזג אוויר מקסים" תרות אחר החלקים הצבעוניים של החיים האפרוריים, שלפרקים מתבהרים ברבגוניות פרועה, ולעיתים נותרים אפרוריים ומדכאים. כמו לטוס לחופשה יקרה באלפים, לצאת לגלישת סקי, להתרסק אחרי מאה מטרים ולשבור את היד - החיים הם הבטחה שהפכה לסבל, אך לפחות חזרת הביתה עם סיפור.

אביבית משמרי, מזג אוויר מקסים, פטל הוצאה לאור, 148 עמ'