הסופר הצ'כי הנודע, מילן קונדרה, הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 94. בספרו המפורסם ביותר "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" כתב קונדרה כי כל מי ששואף אל עבר מה ש"נעלה יותר" יסבול יום אחד מסחרחורת. מהי אותה סחרחורת? פחד מכישלון? ״לא [...] זהו קל הריקנות שמתחתיתנו, המפתה אותנו וקורצת לנו, זוהי התשוקה ליפול, שנגדה אנחנו מתגוננים, מבועתים״.
הסתירה הזו בין התשוקה להתגוננות מפניה נכחה בעומק כתיבתו של קונדרה, שהותיר אחריו לא רק רומנים (״ספר הצחוק והשכחה״, ״הבדיחה״, ״אהבות מגוחכות״, ״מחול אחרון ופרידה״ ועוד), אלא גם ספרי שירה, מסות ומחזות.
קונדרה נולד במדינה שאז עדיין נקראה צ׳כוסלובקיה, לאב שהיה פסנתרן נודע – לודוויק קונדרה – ובהשראתו למד נגינה ומוזיקולוגיה. כשפנה ללימודים אקדמיים בחר בספרות ומאוחר יותר בקולנוע ותיאטרון, ועם תום לימודיו החל להרצות באוניברסיטת פראג. לזמן קצר, בהיותו בן 18, היה חבר במפלגה הקומוניסטית בארצו, אך סולק ממנה לאחר שהואשם ב״פעילות אנטי קומוניסטית״, ולאחר מכן, בימי ״האביב של פראג״, היה מן המובילים במאבקים של אנשי רוח נגד המשטר הדכאני, והרבה להשמיע את קולו בתביעה לחופש ביטוי ושוויון זכויות.
מאבק זה גם הוא משתקף היטב בספריו ובסיפוריו הקצרים שכתב. בעיקר ב״הבדיחה״ שראה אור ב-1967, ובמרכזו סטודנט, פעיל קומוניסטי, שהתבדחות אגבית שלו על אושיות הקומוניזם מובילה למשפט, הרשעה ושיגורו לעבודות כפייה, וב״ספר הצחוק והשכחה״ – קובץ סיפורים שמתארים בלשון נשכנית במיוחד את חיי השגרה שלאחר הסובייטיזציה של צ׳כוסלובקיה. שנה לאחר מכן, כשבריה"מ פלשה לפראג, כתביו נאסרו לפרסום, הוא איבד את משרתו ובשנת 1975 גלה לצרפת, שם התגורר עד מותו. ממשלת צ׳כוסלובקיה שללה ממנו בשנת 1979 את אזרחותו.
קונדרה הוסיף לכתוב בצרפת. הסופר האמריקני פיליפ רות׳, שהיה חברו הקרוב, כלל את כתביו בסדרת ספרים שערך והוציא לאור ״קולות מאירופה האחרת״, ובשנת 1984 ראה אור הרומן שלו ״הקלות הבלתי נסבלת של הקיום״, שהקנה לו בבת אחת פרסום רב, והביא לכך שכתביו כולם תורגמו לעשות שפות. הספר גם עובד לסרט קולנוע בכיכובם של ז׳ולייט בינוש ודניאל די לואיס.
שמו של קונדרה עלה תכופות ברשימות המועמדים לפרס נובל לספרות, אך הוא מעולם לא זכה בו. בין עשרות הפרסים שהוענקו לקונדרה על כתיבתו הוענק לו בשנת 1985 גם פרס ירושלים לחירות האדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו