בטקס שנערך היום (שלישי) במסגרת "מטר על מטר", פסטיבל ירושלים לשירה, הוענקו פרסי שירה לזוכים רון דהן עבור ספרו "מגול", ומאיה ויינברג על "מהיד לפה". זוהי השנה השלישית שבה מוענק הפרס. השנה, חבר השופטים כלל את פרופ' יגאל שוורץ, רותם עטר, יעל גורי, ד"ר קציעה עלון וענת שרון בלייס.
דהן, ש"מגול" הוא ספרו החמישי, עוסק ביצירותיו בסוגיות חברתיות בוערות, אבל גם בתפקידיו הפרטיים, האינטימיים, כגבר ואיש משפחה. ויינברג, שזהו ספרה השלישי, נשענת ברבים משיריה על תמונות נוף וטבע, ומחברת בדרך זו בין החוץ לפנים. בספרה "מהיד לפה" היא מרבה לעסוק בסוגיית האימהות באופן חשוף ונוגע.
"דווקא בימים הסוערים האלה, יש משהו כמעט שפוי בלקרוא ולשמוע שירה", אומר רון דהן ל"ישראל היום". "כי השירה, למי שמוכן להקשיב, מנסחת בצורה המדויקת ביותר את הלכי הרוח החברתיים והאישיים. יש בה את היכולת לתת קול לזרמי עומק בחברה, בתרבות, בנפשו של אדם. בישראל של 2023, משוסעת ככל שתהיה, השירה נכתבת ונקראת על ידי מעטים, מעטים מדי. היא סרה ממקומה כקול הנבואה ונייר הלקמוס החברתי ובהתאמה גם המשוררים והמשוררות אינם נחשבים עוד כקול משמעותי הנישא ברוח. למרות כל אלו, שירה מעולה וחשובה נכתבת גם בימים אלה".
אני רוקד עם הילדים בסלון / רון דהן
הַיֶּלֶד מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲסַחְרֵר אוֹתוֹ,
הַיַּלְדָּה מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאֶרְאֶה אֵיךְ הִיא
מְזִיזָה אֶת הָאַגָּן.
אֲנִי רוֹקֵד עִם הַיְלָדִים בַּסָּלוֹן,
אֲנִי רוֹקֵד לְבַד, לְבַד בָּעוֹלָם.
אֲנִי נִבְלָע עַל יְדֵי הַלִּוְיָתָן,
אֲנִי יוֹרֵק בְּפַרְצוּפוֹ שֶׁל מְנַהֵל הַבַּנְק,
אֲנִי מִתְאַהֵב בְּמֶרִי לוּ,
אֲנִי הָאִשָּׁה שֶׁל מֶרִי לוּ,
אֲנִי הַרְבֵּה נָשִׁים.
ֲנִי רוֹקֵד עִם הַיְלָדִים בַּסָּלוֹן
כָּל הָאָבוֹת בְּכָל הָעוֹלָם רוֹקְדִים
עִם יַלְדֵיהֶם בַּסָּלוֹן.
רֹאשׁ מְסֻחְרָר, אַגָּן גָּמִישׁ.
הַהוֹרוּת הִיא דָּת
כָּל הַשְּׁאָר פֶּרֶא.
פ ר ב ר י ם / מאיה ויינברג
בַּבֹּקֶר, הַקָּפֶה הַקָּדוֹשׁ רָעִיל בְּמִדָּה.
כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים לְעַצְמֵנוּ.
סִדּוּרִים עַל גַּבֵּי סִדּוּרִים
מַגְדִּירִים אוֹתָנוּ הֵיטֵב
פֶּן נַחֲרֹג בַּתְּשׁוּקוֹת, נַגְזִים בַּבֶּהָלָה.
לִפְנֵי הַשֵּׁנָה — חֲרִיצִים בַּתִּקְרָה.
אִי אֶפשְׁרָ לאְַבּדֵ אֶת
מַה אֶין — גַּם זֶה לְנֶחָמָה. ש
אֲנִי מַגְבִּירָה אֶת עָצְמַת הָרַמְקוֹלִים
כּדְֵי להְשִָּׁמַע.