באופן לא מפתיע, כשמדברים בישראל על חינוך ומעמד המורה, עולה בחודשים האחרונים תמונתה של הדמות הבדיונית ליטל מעתוק מהתוכנית "ארץ נהדרת", בגילומו של מריאנו אידלמן. מעתוק, תלמידה שמתעללת במורים, הפכה לאחת הדמויות החביבות של העונה הנוכחית אך יותר מכך משקפת, כך נראה, את הדינמיקה הבלתי אפשרית בין תלמיד התיכון הישראלי למוריו המתוסכלים. כמעט במקביל לעליית העונה הנוכחית של תוכנית הבידור יצאה מהדורה חדשה של "אמיל או על החינוך" של ז'אן ז'ק רוסו (הוצאת מאגנס והוצאת דביר) בעריכתו המצוינת של ד"ר עמוס הופמן ובתרגומה המדויק של ארזה טיר-אפלרויט. על פניו, הדפסת ספר בן 814 עמודים שמלכתחילה מיועד לפלח שוק שהולך ומצטמצם עם השנים היא צעד נועז, כמעט נאיבי. אך למרבה הפלא כל הנוגעים בדבר מגלים עד עתה כי "אמיל" זוכה למכירות נאות. בכל מקרה, אומרים חלקם, מדובר בתרגום שהוא שליחות, ולא בספר עם מטרות כלכליות. ב"אמיל או על החינוך" דן רוסו בסוגיית חינוכו של ילד דמיוני ששמו אמיל, ובמטרה הראשית שהיא להפוך אותו מילד לאזרח ראוי בחברה האנושית. דמות המחנך היא למעשה דמותו של רוסו עצמו, וגדילתו של הילד מחולקת לשלושה שלבים עד גיל 20. הטקסט ראה אור בשנת 1762, ועל אף שרוסו אמר כי "זהו הטקסט הטוב והחשוב ביותר שכתבתי", כל עותקיו נשרפו בפומבי על ידי מתנגדים לרעיונותיו של הפילוסוף. עם זאת, שלושה עשורים לאחר מכן שימש הטקסט השראה לחלק ממובילי המהפכה הצרפתית, ועד היום הוא משמש מניפסט חשוב למורים, מחנכים ואנשים העוסקים בהוראה ברוב העולם המערבי, אם כי בדרך כלל מחוץ לאקדמיה. חינוכי או פילוסופי- "'אמיל' לא נלמד כרגע כחלק מהחומר העיוני בבתי הספר התיכוניים, ורק מדי פעם מכניסים קטעים ממנו במוסדות האקדמיים", מעיד ד"ר הופמן מהמכללה האקדמית בית ברל, שהוסיף כי המורכבות של הספר העיוני, שנקרא גם כרומן, נמצאת בעוכריו בכל הנוגע להימצאותו בתוכניות הלימודים האקדמיות. הופמן טוען כי גם רוסו עצמו התכוון ש"אמיל" יהיה טקסט ש"פותח את המחשבה" ומפנה את הקוראים לרעיונות שונים, ולא רצה שייתפס כספר חינוך קלאסי אלא כמסמך פילוסופי לכל דבר ועניין. "כאשר אב צרפתי ניגש לרוסו וסיפר לו שהחליט לגדל את ילדו על פי עקרונות 'אמיל', השיב לו רוסו: 'זה יהיה רע לך, ועוד יותר גרוע לו!'", מספר הופמן. ועם זאת, רבים מסכימים כי "אמיל" הוא טקסט חובה למורים בישראל. "יש פיתוי אדיר להכניס את רוסו לכיתות", מסכים בחיוך ד"ר אייל גרטמן, מורה בתיכון בעין גדי המכשיר במקביל מורים לבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ. גרטמן טוען כי הדילמה כפולה. "חשוב לי להקנות את היסודות של 'אמיל' למורים שאני מכשיר, אבל אני חושב שגם נערים ונערות בכיתה י"ב יכולים לגלות עניין בסיפור", הוא אומר, "בפועל, נדמה שגם התלמידים וגם המורים לעתיד מתקשים להתמודד עם התכנים של רוסו, ומדובר בסוג הספרים שצריכים לבוא אליהם מתוך רצון ולא מתוך הכרח". גם ברחבי העולם "אמיל" אינו ספר שכיח במוסדות הלימודיים ובאקדמיות השונות. יוצאת דופן היא כמובן צרפת, שאימצה את רוסו שנולד בז'נבה שבשווייץ כאחד ההוגים המובילים בהיסטוריה שלה. לא אחת ניתן לשמוע צעירים מתווכחים בקול בבתי הקפה באזור הסן ז'רמן דה פרה על כתבי רוסו, ובעיקר על חיבורו המופתי והמוכר יותר, "האמנה החברתית". "בראש ובראשונה אדם" התרגום הנוכחי והמלא לספר מגיע 66 שנה אחרי שאשר בן ישראל תירגם אותו לראשונה לעברית בהוצאת דב-בר אהרונסון. אז, בשנת 1944, נתפס "אמיל" כטקסט ערטילאי במיוחד מאחר שרוסו מטיף בו, פשוטו כמשמעו, שלא לשלוח ילדים למוסדות החינוך. "בטרם יציבו לו הוריו את ייעודו, יועידו הטבע לחיים אנושיים. לחיות הוא המקצוע שאני רוצה ללמדו. כשייצא מתחת ידיי לא יהיה, אני מודה, לא שופט, לא חייל, לא כומר: הוא יהיה בראש ובראשונה אדם", כותב רוסו. ד"ר גרטמן טוען שזהו הדיסוננס שמורים שהם גם הורים מתדיינים בו עד לימינו. "מצד אחד אני מורה ומחנך ששם לב לשחיקת מעמדו של המורה בחברה הישראלית מכל הבחינות, אבל מצד שני כהורה אני יודע שהילדים שלי יכולים לקבל בסביבתם הקרובה חינוך והשכלה לא פחות מוצלחים מאלו שניתנים להם בבית הספר היסודי. עם זאת, בית הספר כן מספק להם את ההכנה לחיים האמיתיים בכל הקשור להתמודדות עם חברה, ואולי זאת בעצם האדפטציה המודרנית לכתביו של רוסו". עמוס הופמן, לעומת זאת, מתעקש לזמן גם את הקהל הרחב - זה שאין לו עניין בתיאוריות חינוכיות - לעיין בספר התובעני. "נכון שכמו כל רומן גדול 'אמיל' מתחיל לנוע החל מעמוד 200, אבל כשזה קורה מדובר, לפני הכל, בספר מרתק", הוא מסכם.
