בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה של צעירים ישראלים שמהגרים לברלין. הצעירים הללו רואים בבירה הגרמנית בית חדש המתאים לתפיסת הזהות שלהם כאזרחי העולם, ומתחברים לקצב המהיר והאולטרה־תרבותי שלה.
הרומן "אהבה גרמנית" אינו עוסק בתופעה הזו באופן ישיר, אך יש בו מן המימד המצפוני הטבוע בישראלים שחיים בגרמניה. בספר לא מדובר רק בדור השלישי לשואה אלא גם בדור הראשון, שהצליח לברוח מהתופת אך מרגיש קרוע בין שתי תרבויות - האחת לבנטינית והאחרת בווארית־גרמנית, יקית.
הרומן של דניאל כהן־שגיא מגולל את קורותיהן של שלוש דמויות: שאול, דודו ונלה, שלושה דורות לספירת השואה, המתמודדות כל אחת בדרכה עם הטראומה.
נלה, שברחה מאימת הנאצים מפראג הכבושה, עולה לישראל ומתמודדת בקושי עם השינוי שנכפה עליה, יולדת ומגדלת את דודו לנוכח אותן תחושות זרות - עד שהיא חוזרת למינכן. שאול, הדור השלישי ובנו של דודו, נאלץ להתמודד עם כל העומס הרגשי המוטל על כתפיו. אין לו הפריבילגיה לבחור היכן וכיצד לחיות את חייו. הוא חי בתל אביב, אך נשאר תלוש מזהות שורשית וברורה.
באמצעות שלל סיטואציות וקונפליקטים מחדד כהן־שגיא בספרו שאלות הנוגעות לזהות ולמקום בהקשר לשואה. נראה כי ככל שהעלילה מתקדמת, כך מתקהה משמעותו של המקום הפיזי בתודעתם של הגיבורים - בין שזו תל אביב ובין שזו מינכן - ומתחזק החיפוש אחר מקום נפשי למצוא בו נחמה.
התמונה המלאה של קורות המשפחה מתבהרת רק לקראת סוף הספר, כאשר סיפורה של נלה הופך משמעותי ומפורט יותר. פרט זה דורש מאמץ קטן במעקב אחר סיפורי הדמויות עד לאותה נקודה, אך נדמה כי יש תמורה ערכית למי שישכיל לצלוח אותו.
אהבה גרמנית / דניאל כהן־שגיא, כנרת זמורה ביתן, 237 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו