דפוק וזרוק בהולנד

להיות "ההפך מאיוב" משמעו לחיות בעולם שטוף תענוגות, משוחרר מכל עול וחסר השגחה אלוהית. זהו העולם שגיבור ספרו השביעי של יקיר אלקריב בוחר לחיות בו, לאחר משבר משפחתי ועזיבתו את העולם הדתי שחי בו בזיוף ושקר עד כה. אוריה בן דוד, ששמו מרמז לקשר שבין דוד המלך וללוחם שהביא למותו כדי לזכות באישה, נוחת באמסטרדם ופוצח בקרנבל של הוללות מינית, סמים ומסע נקמה לאשתו הבוגדנית.

הספר נמסר כמונולוג בגוף ראשון בו הגיבור מספר מה הוביל אותו לחיים הפרועים שהוא מנהל, אך יותר מהעבר המספר דבק בתיעוד חיי היום-יום העמוסים עד להתפקע בנשים וחומרים משני תודעה. הגיבור, איש צבא לשעבר שגויס ליחידה למבצעים סודיים ברחבי העולם, בן ארבעים ושתיים, בורח מעברו ומכונן את חייו בחדש, במה שנחווה כמין פנטזיה אחת ארוכה שמתגשמת לכדי חיים בממלכת ארצות השפלה. בקרנבל הזה אין מעצורים ואין עקבות, אין סירובים ואין התלבטויות, כולם הולכים עם כולם ושמחים בזה עד בלי די.

החגיגה הבלתי נגמרת מקנה לסיפור המתגלגל מעמד של פנטזיה אחת ארוכה, על אף שהמחבר מבקש להעמיד עולם מגובש ושלם. את אוריה מאמץ דרור, חבר מילדות בעל קליניקה לניתוחים פלסטיים, מיליונר שחי חיי מותרות ללא גבול שחושף בפניו את עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות של בעלי הון, ומאפשר לו לגעת בחיים ללא גבול.

אוריה מציג את עצמו כפנומן בעל זיכרון צילומי שזוכר בעל פה ספרי עיון, מקורות מכתבי הקודש ושירים. מדי פעם הוא מתבל את דבריו בציטוטים נבחרים. הוא גם מקביל בין מעשיו למעשיהם של גיבורי המקרא. כשזה קורה, זה נעשה בצורה די מגושמת – הוא מספר על הקטע המקראי ומתקצר את עלילתו באמצעות חלוקה לסעיפים ממוספרים, ואז מספר מה מוסר ההשכל מהקטע. זה סגנון די מרושל, שלא מתאמץ לשלב את ההרמזים המקראיים כחלק הרמוני בספר, אלא מציג אותם כמין עבודת הגשה של תלמיד חטיבת ביניים. לעומת זאת, קטעי הסיפור בגוף ראשון נמסרים ברהיטות ובכישרון לספר סיפור. זהו ספרו השביעי של אלקריב וניכר שהכתיבה זורמת לו בקלות.

המנוע המרכזי של הספר הוא תחושת הנקם של הגיבור והרצון שלו לפרוק כל עול. לאחר שתפס על חם את אשתו עם החבר הכי טוב שלו, הוא בורח באותו היום להולנד בלי לחשוב פעם שנייה. בהולנד הוא מגבש לעצמו את אישיותו החדשה ומוחק כל סמן של וודאות מהעבר שלו. כל העולם הדתי נתפס בעיניו כעת כאחיזת עיניים זייפנית וצבועה. אלה החיים שחיו אשתו והוא, שהמודל החיצוני שלהם, איך שהם נתפסים על ידי החברה, הם שהניעו את חייהם. כדי למרוד ברמאות הפנימית הזו, הוא הולך לכיוונים הפוכים לגמרי מאלה שחי בהם. הוא בועט בכל הכוח באורח החיים הדתי ומאמץ את אורח החיים הכי רחוק ממנו.

הספר שמלא בנשים וסוחרי סמים קולח ורץ מהר, גם אם לעתים ניתן לפקפק באמינות המציאות שנמסרת. הנקמה שהגיבור מתכנן נבנית לאט לאט והמתח סביב ההוצאה שלה לפועל מצליח ליצור אפקט חזק. עיקר הספר מופנה כאמור לתיאורים של חיי הוללות, ופחות לבנייה של מערך עלילתי מורכב. אמנם המעשים האלה מוצדקים מבחינה עלילתית, אך לא פעם נדמה כי העלילה איננה העיקר כאן, אלא שהיא רק מצע נרטיבי למימוש פנטזיות אירופיות. גם אם יש לפעמים יש תחושה של קפיצה בעלילה, הסוף מצליח להחזיק את המתח שנבנה לאורך הספר ולספק מענה לשאלות שעולות תוך כדי, ותחושת אמפתיה מופיעה כלפי דמותו של הגיבור השערורייתי.

יקיר אלקריב / ההפך מאיוב, הוצאת אולימפוס, 240 עמ'