שלומי נחמני: "הספר הזה הוא קצת כמו סטנד-אפ"

"יש לי סבא תינוק, קוראים לו סבא משה והוא מה זה מתוק. הוא לא ממש מדבר ויושב על כיסא גלגלים, חסרות לו כמה שיניים והוא אפילו לובש חיתולים.
סבתא מראה לי תצלומים ישנים מהימים שלסבא היה מלא שיער והמון שרירים. אבל לאט לאט הוא חזר להיות תינוק. כי לפעמים זה קורה כשמזדקנים"

בלא מעט ספרי ילדים מצויים, קשישים מתוארים ומאוירים בחביבות שמאופיינת בפנים מחייכות, משקפיים, שיער שיבה, קרחת וגם שלייקס. גם ספר הילדים של שלומי נחמני, כמיטב המסורת בז'אנר, מאויר ומלא בשירים וחרוזים, אולם הוא מתעקש שלא לדלג מעל עובדות החיים המורכבות לעיתים, ומנסה לתווך מצבים משפחתיים שונים לילדים, גם אם הם פחות נוחים להורים.

"השיר הזה מבוסס על חוויה פרטית שלנו במשפחה", הוא מסביר, "אבל כמו נושאים נוספים שעולים בספר, הם למעשה משותפים להרבה מאוד משפחות. אנשים זקנים הם באמת חביבים, כמו שלא פעם מתואר בספרי ילדים, אבל לפעמים הם מגיעים למצבים לא פשוטים וזה חלק מהחיים, לכן לא ראיתי סיבה להתעלם מזה".

הספר "ענייני משפחה", שיצא לאחרונה בהוצאת טנג'יר, נכתב על ידי נחמני בהשראת סיפורים ואירועים משפחתיים שהוא, בת זוגתו אביגיל וילדיו - שרי (10), ענר (7) ואמרי (3) – חוו כאשר לאורך כל הספר הוא ניסה להציג את הדברים מנקודת מבטם של הילדים.

"הילד השלישי שלנו", הוא מספר על התהליך שהוביל ליצירת הספר, "נולד בתקופת הקורונה, חודש לפני הסגר הראשון. רמת הלחץ והשגעת בבית בזמן הסגרים וההגבלות הציפה המון דברים אצלנו ובקרב משפחות רבות. הייתה מעין אחוות באסה ונוצרו סיטואציות משפחתיות שהיו משותפות לכולם.

"אני מאוד אוהב לשיר לילדים בחרוזים ובזמן הקורונה עלו הרבה רעיונות ולא רציתי שזה ילך לאיבוד אז חשבתי פשוט לכתוב מעין יומן התבגרות שיכלול שירים מהווי המשפחתי. לאט לאט זה הצטבר וכששיתפתי חברים בשירים שכתבתי, הם אמרו שאלה בדיוק הסיפורים שקרו אצלם במשפחה. אז החלטנו לאגד הכל לספר".

הספר מיועד לילדים אך הפנייה והקריצה להורים ניכרות כמעט בכל שיר. "אני שמח שזה יצא בצורה כזו שזה גם ספר לילדים וגם ספר שלהורים כיף להקריא ולהזדהות עם התכנים, מה שיוצר חוויה משותפת". בספר יש הרבה מאוד ריאליזם אך הוא מצויד בהומור רב שנועד להנגיש לילדים נושאים רציניים שבשיח הציבורי נתונים במחלוקת, כמו למשל הזהות העדתית.

"אני אוהב לאכול מאכלים עם שמות מוזרים: במיה ועמבה, מחמר וח'ררה, סלופים, לחוחים, סיניה וספינג'ים, מטפוניה, חמוסטה, מופלטה, חובזה, מפרום, מעמול ושבקיה גם. בקלאווה, סמבוסק, פסטלים, מלאווח, בורגול וטפנד, אבל יותר מכולם אני אוהב לאכול פיצה.

או למשל בשיר אחר: "סבתא אסתר כל הזמן אומרת לי: נמשי כפרה עליכ, ז'ין דל'עאמר. וזה נעים לשמוע למרות שאני לא מבינה שום דבר".

לדברי נחמני, "כחברה, אנחנו צריכים להראות, ללמוד ולהכיר כמה שיותר שונות וגיוון. אין סיבה למסמס את זה. עדתיות צריכה להופיע בצורה עדינה. זה חלק מהזהות של הילדים שלי וחלק מזהותם של ילדים רבים. עדתיות היא חלק ממי שאנחנו לכן זה בא לידי ביטוי גם בספר".

שיר אחד בספר עוסק גם בדת ובאלוהים ובתפיסה והשקפת העולם השונה הקיימת בעניינם. "המון ספרי ילדים נוגעים בדברים האלה בצורה מסוימת אבל מעט מאוד מפחדים לגעת בדבר עצמו. אני לא חושב שיש משפחה, בין אם היא דתית מאוד, מסורתית או חילונית, שאין שלב שבו הילד או הילדה לא שואלים על אלוהים. זו שאלת השאלות בסופו של דבר. כל ילד והורה מתמודד עם זה, לכן הצפתי את זה בספר והראיתי שיש גישות שונות ושכל אחד יכול לעצב את התפיסה שלו ולהחליט בעצמו איך ובמה הוא מאמין כשיגדל".

הספר עוסק גם בנושאים כמו כסף ובריאות אך מעבר לכך הוא גם יורד גם לרזולוציות קטנות ומשפחתיות הרבה יותר כמו אחד הדברים האהובים על כל משפחה – המריבות. "יש הרבה שירים על אחים קטנים, יש לי אח כזה ויש לי אח כזה ואנחנו תמיד החברים הכי טובים... לא, אצלנו זה לא כמו בשירים. אח שלי בכלל לא מתוק ובטח לא חמוד אפילו לא בצחוק".

ויש גם את החלק שמציב מראה מול ההורים ומזכיר להם שלמרות הדרישות הרבות מילדיהם גם הם לא מושלמים. "אמא רוצה שנאכל הכי בריא. פירות, ירקות ולחם שפיפוני... במקום ממרח שוקולד ממרח חרובים... מחשבת קלוריות ומאזנת פחמימות, מגדלת נבטים וסוחטת מיצים וחושבת שאנחנו לא יודעים... שבלילות כשאנחנו כאילו ישנים, אבא והיא זוללים מלא ממתקים".

"כולנו עושים את זה", מנתח נחמני, "אנחנו דורשים מהילדים לאכול דברים בריאים או לא להיות כל הזמן מול מסכים אבל גם אנחנו לא תמיד שומרים על תזונה בריאה ולא באמת מצליחים להתנתק מהנייד. אנחנו מאוד רוצים לגונן על הילדים שלנו אבל בעצמנו פועלים הפוך. זה בסדר והגיוני אבל חשוב שזה יהיה על השולחן, אנחנו לא צריכים להרגיש רע שאנחנו אוכלים לפעמים ממתקים בלילה אבל חשוב שנכיר ונודה בכך".

נחמני (43) מתל אביב הוא מאייר ומעצב גרפי, בוגר המגמה לתקשורת חזותית בבצלאל. בשנת 2009 הוא ייסד עם זוגתו, מעצבת הספרים אביגיל ריינר, את The Studio - סטודיו המתמחה במיתוג ועיצוב אומנות אשר עיצב כריכות של רומנים, רבי מכר וספרי שירה וגם כמה ספרי ילדים.

 "ענייני משפחה" הוא ספרו הראשון ואת האיורים בו אייר בעצמו לאחר שהתייעץ עליהם עם ילדיו, "הקראתי להם את השירים ושאלתי אותם על האיורים. הם חושבים אחרת והרעיונות שלהם מאוד טבעיים ומשוחררים וזה עזר לי. האיורים בספר משקפים במידה רבה את האופן שבו הם רואים אותנו ההורים".

כשמביטים על העולם מנקודת מבטם של הילדים ניתן לאתר פה ושם גם כמה לחיים, לגידול ילדים מהזאטוטים עצמם. "ושאלה אחרונה שיש לי להורים", נכתב בספר, "כשילד מבקש לארוחת צהריים 'משהו טעים', אתם באמת לא מבינים שבעצם הוא רוצה ממתקים?"

"הספר הזה הוא קצת כמו סטנד-אפ", מסכם נחמני, "כולם חווים כל הזמן אירועים שגרתיים אבל אף אחד כמעט לא עוצר לחשוב עליהם עד שמגיע הסטנדאפיסט שמאיר על הכל בהומור ויוצר אמפתיה וחיבור בין כולם. במידה מסוימת זה גם מה שאני מנסה לעשות בספר – לקחת חוויות יומיומיות מגידול הילדים ובכלל מהתא המשפחתי, ולהראות שהן קשורות לכולנו וניתן רק ללמוד וגם לצחוק מהן".

ואחרי העיסוק בנושאים שברומו של עולם אי אפשר שלא לציין את מנוחת המחבר המתוארת בספר, אשר כמו גבר מצוי מועברת, איך לא, לא בחדר השינה או על הספה בסלון אלא במקום אקזוטי הרבה יותר. "כשאבא בשירותים אבא בחופשה, הוא אומר לי וסוגר את הדלת בטריקה. לא יודע מה הוא עושה שם. אמא אומרת שייהנה, זו חופשה קצרה. אבל אני די מרחם עליו, כי מה שאני כן יודע זה שהחופשות של אבא מסריחות נורא.