הנאורים בעיני עצמם

במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם עומדים, כך נאמר בתלמוד הבבלי כדי להדגיש את החשיבות שהיהדות מייחסת ליכולתו של אדם להכיר בטעויותיו ובחטאיו ולשוב לדרך הטוב. ג'יימס ברנהם, פילוסוף אמריקני, איש מדעי מדינה ומחבר הספר "התאבדות המערב", בהחלט יכול היה לספר דבר או שניים על חזרה בתשובה - לא במובן הדתי, אמנם, שכן כלל לא היה יהודי, אך בהחלט במובן האידיאולוגי.

בצעירותו היה ברנהם טרוצקיסט אידיאליסטי ונלהב, עבר בין שורה של מפלגות שמאל ודיבר בסיסמאות שהוטבעו בבריה"מ. אולם בשונה מרבים אחרים במערב, שהעדיפו לעצום עין ולא לראות את הפרצוף האמיתי של מימוש האידיאלים שלהם ב"גן העדן הסובייטי", הוא דווקא התפכח. לנוכח החבירה של היטלר לסטלין והפלישות של בריה"מ אל פולין, המדינות הבלטיות ופינלנד, התנער ברנהם מהאשליות והגיע למסקנה שהניסוי הסוציאליסטי כשל והסב לבני אדם סבל נוראי. אחרים היו אולי מסתפקים בזאת ונמנעים מחשבון עצמי קשה ונוקב, אך לא כך ברנהם. היושר האינטלקטואלי חייב אותו לגשת לבחינת האידיאולוגיות החביבות עליו עד כה בלי משוא פנים ובלי רחמים. כתוצאה מכך הושלם מהפך מלא: הפרופסור השמאלן מאוניברסיטת ניו יורק נהיה לחלוץ השמרנות החדשה ולאחד הלוחמים הגדולים ביותר בהשפעות הקומוניזם ובחדירת רעיונות השמאל אל המיינסטרים המערבי.

ברנהם הלך לעולמו ב־1987, ולא זכה לראות את התמוטטות הגוש הקומוניסטי, שבוודאי היתה מסיבה לו המון נחת. עם זאת, יש להודות שמה שגווע במזרח, הצמיח גידולי פרא דווקא במערב. בגוש שניצח את הקומוניזם הוורסיה המרוככת של התורה הזאת חיה, בועטת ויש יאמרו שולטת, לפחות בקרב חוגים שקובעים ומעצבים את הלכי הרוח ואת סדרי היום של החברה המערבית המודרנית. במילותיו של ברנהם, המערב ממשיך להתאבד, וזה מה שהופך את "התאבדות המערב" לחיבור אקטואלי, אף שראה אור לפני כמעט שישה עשורים.

מאז נודעו לכל פשעי הקומוניזם, פסקו יריביו האידיאולוגיים של הפרופסור המנוח במערב לכנות את עצמם קומוניסטים, ובחרו לנכס לעצמם כינוי יפה יותר - ליברלים. ברנהם משתמש במילים "ליברל" ו"ליברליזם" בתדירות גבוהה כל כך, שנדרשת הבהרה באשר למשמעותם, שהיא תלוית זמן ומקום.

כמתבקש, הוא מקדיש לעניין זה פרק שלם בספרו, שאף נושא את הכותרת "מיהם הליברלים?" לפני שחסידי הליברליזם הקלאסי (שממנו צמחה השמרנות) וכלל התומכים באינדיבידואליזם המבוסס על עקרונות החירות והשוויון בפני החוק ייעלבו, כדאי להסביר שהוא לא מתכוון אליהם אלא לליברלים במובן של הפוליטיקה והשיח בארה"ב. ה"ליברלים" של ברנהם דומים למי שמכונים אצלנו שמאלנים, אם כי הוא מרחיב את הגדרתו כך שהיא כוללת אף אנשי מרכז וימין מסוימים, אשר נוהים אחרי אמיתות היסוד של השמאל.

כמצופה מספר שנכתב ב־1964, תמצאו ב"התאבדות המערב" ניתוח מבריק של כשלי המערב בהתמודדות עם האתגרים והסכנות שריחפו מעליו באותה תקופה. בד בבד, לא יקשה על קורא נבון להתאים את המסקנות לשינויי הזמן ולמציאות העכשווית.

כך, למשל, ברנהם בוחן את צביעות השמאל ואת מדיניות הסטנדרט הכפול שלו בזיהוי איומי חוץ: "הקהילה הליברלית המערבית התאחדה לכדי חזית מוצקה ומשולהבת אל מול האיום הטוטליטרי מצד הפשיזם והנאציזם... נגד האיום הטוטליטרי לא פחות של הקומוניזם מעולם לא היתה גישה ליברלית מוצקה ובלתי מתפשרת, בוודאי לא אותה נחישות ליברלית מאוחדת להשתמש באמצעים הקשים שנחשבו שגרתיים במאבק בפשיזם".

כדי להמחיש שלא מדובר רק בשיקולי פוליטיקה גבוהה, אלא בדו־פרצופיות יומיומית, ברנהם מספר על צ'לן מפורסם שסירב בהפגנתיות להופיע בספרד של פרנקו, אך נסע בחדווה לערוך קונצרט מאחורי "מסך הברזל", שם פשעי הדיכוי היו אכזריים וקטלניים בהרבה. כולנו יודעים שהסטנדרט הכפול לא נעלם מאז. ככל הנראה הוא רק השתכלל, ודי אם ניזכר בכוכבי תרבות ובתאגידים מסחריים, שהחרימו ומחרימים את ישראל, אבל נענים בשמחה להזמנות מרודנים.

ברנהם זיהה בשלב מוקדם את הסלחנות הגוברת של המערב כלפי כל קבוצה רצחנית, שיודעת לפרוט על מיתרים נכונים. מספיק לשחרר לחלל האוויר סיסמאות מתקתקות על שלום עולמי, שחרור וצדק, כדי שתיחשבו "בצד הנכון". אם, נוסף על כך, התמזל מזלכם להשתייך לעולם השלישי, והאל הטוב זיכה אתכם בגון עור שאינו בדיוק לגמרי לבן, תקבלו מהליברלים של המערב את הליטוף באופן אוטומטי, גם אם בדרך רצחתם אי־אילו אלפים מבני עמכם ומבני עמים אחרים. אגב, תקבלו לא רק את הליטוף אלא גם כבוד, כסף, תמיכה ומה לא. לא מאמינים? תשאלו את ערפאת.

אותו יחס תקף גם בענייני פנים כשם שהוא תקף בענייני חוץ, ציין ברנהם והסביר שהליברלים רגישים להפרות של חופש אקדמי, חופש הדיבור וזכויות אזרחיות אחרות, אבל רגישותם חדה וודאית כשהקורבן משתייך לשמאל. ומה אם הקורבן משתייך לימין? רוב הליברלים בקושי מסוגלים להאמין לכך שאזרחים המשתייכים לימין יכולים בכלל להימנות עם הקורבנות הללו, משיב המחבר בציניות.

קראתי את מילותיו המרירות, ונזכרתי כיצד בישראל הדמוקרטית נשלחה הקריקטוריסטית הימנית טטיאנה סוסקין בשנות ה־90 לכלא על קריקטורה שלעגה לנביא מוחמד, שעה שכל "מגיני החירויות" הקבועים מהשמאל נאלמו דום, כי היא לא השתייכה לחוג הנכון.

על כל אלה אפשר היה לפסוח ולמחול, לולא מסקנה אחת, שאותה מאבחן ברנהם בבירור: "הליברליזם חסר את הכלים הנדרשים להתמודדות ולהתגברות על האתגרים האמיתיים הניצבים בפני הציביליזציה המערבית". במקום להילחם באויבים של העולם החופשי, מבית ומחוץ, האידיאולוגיה הזאת נוטה להבין לליבם, ומכאן קצרה הדרך לחבל ההתאבדות המתנוסס בסמליות קודרת על כריכת הספר.

את תמרור האזהרה שלו מתבל ברנהם ביותר מקורטוב של ציניות מרירה: תפקיד הליברליזם דווקא "חיובי" - לסייע למערב למות בהרגשה טובה, כמו סם שמטעה את החולה הסופני לחשוב שעוד יהיה בסדר.

התאבדות המערב / ג'יימס ברנהם
(מאנגלית: יובל סימן טוב), שיבולת, 319 עמ'