"ליל שביעי בנובמבר", רומן אוטוביוגרפי מאת זאב (ולדימיר) פרידמן ז"ל על חיי יהודי צעיר בברית המועצות, נפתח בתיאור יומיומי, שגרתי ובלתי מתיימר – הסוואה טובה להר הגעש שיתפרץ כשהקורא יצלח את העמודים הראשונים. כמו צייד מנוסה, פרידמן מרדים את הקורא, יוצר את הרושם שהרומן יתנהל על מי מנוחות בתווך שבין "בית התרבות לעובדי טקסטיל" לבין הדירה השיתופית הסובייטית להחריד, ואז מכה בו במלוא העוצמה.
במכת הקולמוס של פרידמן ההווי הסובייטי הרגיל ייסוג ללילה אחד, ליל ההרפתקאות וחזיונות התעתועים, ליל חשבונות הנפש וזעזועי הלב, שעבר על הדוקטורנט היהודי מישה פלדמן, בחור צעיר שמקבל את הבשורה הקשה על נישואי ארוסתו לשעבר ומחליט להטביע את יגונו בשיכר. לא הוא המציא את התרופה הזאת – מיליונים נעזרו בה לפניו, ומיליונים רבים עוד יותר מעלימים באמצעותה את קשיי הקיום גם היום, אלא ש"ליל שביעי בנובמבר" אינו עוד מסכת סוריאליסטית של הזיית שיכורים בסגנון "מוסקבה – פטושקי" של ונדיקט ירופייב. היצירה של פרידמן לא מסתפקת בביקורת על הבלי העולם הקומוניסטי ובמבט אירוני על אלילי השקר שלו; בניגוד לאחרים היא מציעה אלטרנטיבה יהודית לטירוף שאחז במדינה הגדולה ביותר בעולם.
למועד ההתרחשויות יש כמובן משמעות מטאפיסית עמוקה. 7 בנובמבר, יום המהפכה, הועלה באימפריה הסובייטית לדרגת תאריך מקודש של תחילת ספירה חדשה, ופרידמן בחר בו, או ליתר הדיוק בלילה הקודם לו, בכוונת מכוון. המציאות הקשה של ברית המועצות מדומה בספרו ללילה חשוך, אם כי הלילה הזה שונה מכל הלילות: "ליל ולפורגיס, הלילה על ההר הקירח, ליל ההוללות של הקומוניסטים האתאיסטים, הלילה של מהפכת אוקטובר הסוציאליסטית הגדולה".
מוטיב הלילה מושרש עמוק בתולדות הספרות, במיוחד במסורת הספרות והשירה הרוסית. לילה הוא החלק המסתורי והבלתי צפוי של היממה, ואף שכולנו יודעים כי בסופו יפציע האור, החושך תמיד מאיים, מרתיע ומסתיר. אלמנט ההסתרה אינהרנטי ללילה בדיוק כמו מרכיב השתיקה, ושניהם ממלאים תפקיד מרכזי ב"ליל שביעי במובמבר". מעטה החושך שירד על עיר סובייטית רגילה מסתיר את העבר היהודי שלה, מהסה את הקולות של אבות אבותיו של מישה – ורק הוא יקבל את הכוח לקרוע את השתיקה ולראות את הנסתר.
באופן מפתיע עבור סופר שלו זה רומן ראשון (ולמרבה הטרגדיה גם אחרון), פרידמן מתגלה כאמן הריאליזם הקסום, אותה סוגה מכשפת שאפיינה את היצירה של גבריאל גרסיה מרקס, מיכאיל בולגקוב, ז'ורז' אמאדו וחורחה לואיס בורחס. גרסיה מרקס עצמו הלין פעם, כי אחת הבעיות הקשות שלו הייתה הריסת הקו שמפריד בין מה שנדמה כמציאות לבין מה שנדמה כפנטזיה, ואילו אצל פרידמן היעלמות הקו הזה כה טבעית ואורגנית שהקורא מתקשה להיזכר בקיומו ומקבל את התערובת המסחררת של המציאותי והפנטסטי כדבר מובן מאליו.
לסיפורו האישי קווים מקבילים ברורים לדמותו של מישה פלדמן. פרידמן גדל בתקופה הסובייטית, ובדומה לגיבור שלו לא התאים למחזות השקר והגסות שהתחוללו מסביב. כמו רבים וטובים, את המפלט מצא בעולם המוזיקה, "אי ששלטה בו הרוחניות", אבל הרשויות הסובייטיות לא יכלו להתיר לאדם להימלט אל בועתו ככה סתם. גם לשיחה הפנטסמגורית של מישה עם אנשי הקג"ב קדם מפגש איומים שחווה זאב האמיתי כשנלקח על ידי סוכני החרש לשיחה צפופה בת 6 שעות, בה ניסו לדלות ממנו פרטים על הלכי רוח יהודיים ולגייס אותו – ללא הצלחה. לאחר הסירוב לקג"ב, כל הדלתות נסגרו בפני המוסיקאי הצעיר עד לנפילת מסך הברזל.
ב־1990 פרידמן עזב את ברית המועצות ועלה לישראל. כאן הוא המשיך את הקריירה המוזיקלית שלו, ניגן בתזמורת "סימפוניאטה", והפך למרצה מצליח. הסופר הלך לעולמו בטרם עת בשנת 2009, בגיל ארבעים ותשע. "ליל השביעי בנובמבר" הוצא לאור על ידי אמו לאחר פטירתו.
"אני צריך להתחשבן עם העבר", כתב פרידמן באחת מרשימותיו. "עם הנעורים, עם העיר רוסטוב, עם האהבה, עם הקג"ב, עם בית הקברות. לעשות את זה במכה אחת, כלומר בתוך יצירה אחת, ולא משנה באיזה גודל — שתהיה מפורקת לפרקים, אבל אחת". אולם, "ליל שביעי בנובמבר" הוא התחשבנות של דור שלם ולא של אדם בודד. ההתחבטויות של מישה הבדיוני מוכרות היטב לאלפי אנשים בשר ודם, שהיטלטלו כמוהו בין הפחד מפני המשטר הכול יכול לבין הציווי של הקול הפנימי שדרש מהם לקרוא תגר על המציאות הכפויה. ברומן של פרידמן הדורות הקודמים באים לעזרתו של מישה שמתעקש להישאר יהודי; בחיים האמיתיים הנאמנות לקול הפנימי הצריכה בעיקר אומץ. כך או כך, ברומן ובחיים היהדות שרדה, ושום לילות הוללות של 7 בנובמבר לא יכלו לה.
"ליל השביעי בנובמבר" משאיר אצל הקורא קמצוץ של טעם בל יימחה, וזה הרי ההבדל בין רומן טוב לסתם ספר. סיפור ההתנגשות של שני עולמות - העולם הסובייטי המזויף להחריד, נטול הערכים, מכוער וקריקטורי והעולם של גיבור הרומן הנלחם על הישרדותו הרוחנית – כתוב בחינניות מופלאה, ונוטע אופטימיות, למרות הכול. אם נתעקש, הרוע ייסוג עם שחר, גם אם הדרך במעמקי הליל תהיה אפופה בחושך מצמית.
במאי קולנוע מפורסם שקרא את "ליל השביעי בנובמבר" בשקיקה ביקש לעבד את הרומן לסרט. ימים יגידו אם כוונתו תצא אל הפועל, ואם התוצאה תשתווה לווירטואוזיות הספרותית של זאב פרידמן. בינתיים, נותר לנו להתענג על הכשרון הגלום בספר ולהצטער שסופר כה מרשים נלקח מאתנו מוקדם כל כך.
זאב פרידמן / ליל השביעי בנובמבר; מרוסית:ולדימיר גלוזמן, מאשה צור־גלוזמן, פרדס, 295 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו