עיון בכריכת "פרגוד" מאת עדן אביטבול, לא מלמד דבר על זהות המשורר. על גב הספר מודפס שיר, ובדש נכתב כי אביטבול "נולד בירושלים בשנת 1992 ומתגורר בה גם היום עם אשתו ובנו". השירים עצמם מלמדים על דמותו המיוחדת ומעידים עליו כאלף ביוגרפיות מקוצרות בגב ספרים. חיפוש באינטרנט מגלה כי אביטבול הוא אברך חרדי ספרדי בישיבה ליטאית אשכנזית, שהוא גם משורר ותסריטאי.
המשפט הקצר דלעיל מכיל לכאורה כל כך הרבה סתירות, דבר שבא לידי ביטוי גם בשיריו. עירוב העולמות בא לידי ביטוי בשני האפיגרפים שנבחרו לפתוח את הספר: ציטוט מ"מי השילוח", ספרו של האדמו"ר מאיז'ביצה, ולצידו ציטוט משיר של הזמר והיוצר אביב גדג', לשעבר סולן להקת "אלג'יר", שבספרו הראשון אביטבול מכנה אותו "האדמו"ר מֵאַלְגִ'יר".
מוזיקאים ואנשי תרבות מתערבים בעולם המושגים ובעולם הממשי של המשורר החרדי: "שִׁשִּׁים רִבּוֹא / שָׁרִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים / לִכְּרִיס מַרְטִין וְהַזֵּעָה הַמְּפֹאֶרֶת שֶׁלּוֹ [...] מֵהוֹפָעָה חַיָּה בְּסָאן־פָּאוּלוֹ / עַד שֶׁהַדִּמּוּי הָרִאשׁוֹן שֶׁעוֹלֶה לִי הוּא / מַעֲמַד הַר סִינַי"; "כָּל הַחֹרֶף הִקְשַׁבְתִּי לְבִּילִי אַיְלִישׁ בְּלִי לְהָבִין מִלָּה"; "בְּלֵיל רֹאשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז / שָׁאוּל בָּרַח מֵהַכְּפָר / לְהִתְחַפֵּר בְּתָא הַשֵּׁרוּתִים הַיְּשִׁיבָתִי שֶׁלָּנוּ / צָעַק מִתּוֹכוֹ: / אֲנִי דֶּגֶל לָבָן אֲנִי / אֲנִי פֶּצַע פָּתוּחַ / אֲנִי מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף / פָּגַשְׁתִּי אֶת שָׁלוֹם חֲנוֹךְ בְּתַחֲנַת דֶּלֶק".
לא ייפלא שבאחד משיריו, שבו מופיעות שורות כמו: "בְּרֵכְט נִגְלָה אֵלַי בַּחֲנוּת סְפָרִים מְשֻׁמָּשִׁים" או "לוֹמֵד מוּסַר הַשְׂכֵּל מִסִּפּוּרֵי צַדִּיקִים עַל חֲנוֹךְ לֵוִין", תוהה אביטבול באירוניה: "אֵיךְ לַעֲזָאזֵל נִגְאָלִים / מִכָּל הַנֵּיים דְּרוֹפִּינְג הַזֶּה". אביטבול הוא חלק מתנועה עכשווית של משוררים שמגיעים מתוך העולם החרדי ומתחילים לכתוב ולפרסם שירה לירית בבמות חרדיות חדשות ובבמות ותיקות שאינן חרדיות במובהק.
כך, למשל, אחדים משיריו של אביטבול ראו אור לאחרונה הן בכתב עת חרדי חדש לשירה בשם "מיגו" והן בכתב העת "יהי", שהוקדש לשירה חרדית אף שאינו חרדי ביסודו. תנועה שירית חדשה זו קשורה בתנועה תרבותית כללית בעולם החרדי, שמרשה לעצמה, חרף הנוקשות ההלכתית, לפנות גם אל הציבור הרחב תוך שמירה על הזהות החרדית.
התמהיל התרבותי שממנו מגיעים המשוררים, ואביטבול בתוכם, יוצר שפה שירית חרדית חדשה שאינה מתנצלת או מוסיפה הערות שוליים כשהיא משלבת בפסיפס יידיש, ארמית, עברית מקראית וביטויים חז"ליים, אך גם עברית של יום־יום, מהבית ומהרחוב.
לטובת הקוראים. השירים אינם מנסים "להסביר פנים לתייר", ובמידה רבה הם פונים לקהל שמצוי אף הוא בין העולמות הללו. כך, למשל, בשיר של אביטבול שבו: "תַּחַת הַנּוֹטֶרְדָּם בְּמִינוּס אַרְבַּע מַעֲלוֹת / הַגִּבֵּן הַקָּדוֹשׁ מֵהַגִּרְסָא דְּיַנְקוּתָא / מְבַקֵּשׁ צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת / בְּשָׂפָה זָרָה" – "הגיבן הקדוש", גיבור סיפור של ר' שלמה קרליבך, מתערבב בקווזימודו של ויקטור הוגו.
עירוב העולמות אינו רק תסמין שירי, ויש בו עדות למה שמתרחש בחברה החרדית המפולשת להשפעות "חילוניות". כך, נמצאים בספר גם צבי, אברך בישיבה חרדית שצופה במשחקי כדורגל מהליגה האנגלית, ולאה'לה, שבחור שהוצע לה בשידוך העניק לה, מכל הספרים שבעולם, דווקא את שירי רחל. מובן שהממסד החרדי עדיין מתקשה לקבל זאת, ובאחד מן השירים הנוגעים ביותר ללב שכלולים בספר, המשורר מתמודד עם החשש שעיסוקיו השונים והלא־מקובלים ישפיעו לרעה על בנו.
במעין מכתב לבנו הוא כותב: "כְּשֶׁיִּשְׁאַל אוֹתְךָ מָה אַבָּא עוֹשֶׂה / אַל תַּגִּיד. / תַּגִּיד אַבָּא לוֹמֵד תּוֹרָה. / שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת אֲנִי יוֹשֵׁב / מוּל דַּפֵּי גְּמָרָא מְשֻׂרְטָטִים / כְּדֵי שֶׁתַּעֲנֶה אֶת הַתְּשׁוּבָה הַזּוֹ בְּבִטָּחוֹן / כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּזַהֶה שֶׁקֶר. / וְאִם תְּזַהֶה חִיּוּךְ שֶׁחוֹשֵׁד בְּךָ / תִּירֶה לְכָל עֵבֶר: אַבָּא מְשׁוֹרֵר / אַבָּא כּוֹתֵב סְרָטִים, אַבָּא עֵר / בַּלֵּילוֹת, אַבָּא נוֹהֵם בַּיְּעָרוֹת. / אֲבָל אֲנִי, לוֹמֵד תּוֹרָה".
עדן אביטבול / פרגוד, טנג'יר, 87 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו