"אדום, לבן וכחול מלכותי": הוד עודפותו

בעולם של "אדום, לבן וכחול מלכותי" ישנם מספיק מרכיבים שמאפשרים לסווג אותו בסוגת מדע בדיוני: בארה"ב נבחרת נשיאה, אישה, גרושה ואם. הבן שלה, כוכב הספר, אינו לבן משום שהוא בנו של גבר ממוצא מקסיקני. אבל לא, קייסי מקוויסטון, המחברת, לא כיוונה לקהל של אסימוב או היינלין אלא לבני נוער ולצעירים חובבי רומנים רומנטיים אסקפיסטיים, ולכן נקודת המוצא הנועזת (יחסית) שלה אינה מובילה לעולם חדש ומהפכני, ומסתפקת בעוד סיפור אהבה המתפתל בדרך מלאת מהמורות צפויות לעבר הסוף הטוב.

במילים אחרות, "אדום, לבן וכחול מלכותי" הוא רומן רומנטי חביב, מתוק אפילו, ששואף לטוב, אבל על אף נקודת המוצא שלו הוא אינו סודק את גבולות הז'אנר. הנשיאה האמורה היא כמובן לבנה - כי לכל תעלול יש גבול, ואלכס קלרמונט־דיאז, בנה ומי שנושא את התואר "הילד הראשון" של אמריקה, הוא, כמתחייב, יפה תואר, כריזמטי וסטודנט מצטיין ששואף - ואין ספק שגם יצליח - להשתלב בפוליטיקה. כשמתברר, לו ולקוראים, שהוא ביסקסואל, הרי זה משום שהוא מתאהב בנסיך מבית המלוכה הבריטי, שגם הוא, כמובן, יפהפה, חטוב ושנון. הרומן ביניהם מתרחש אמנם בארמונות, במטוסי סילון ובאחוזות רחבות ידיים, אבל הוא מתנהל על פי תבנית המוכרת מכל כך הרבה סיטקומים רומנטיים: אלכס מגיע לחתונה המלכותית של יורש העצר הבריטי פיליפ, רק כדי לריב שם מריבה קולנית עם האח הצעיר, הנסיך הנרי. המריבה, המסתיימת בהרס מוחלט של עוגת החתונה, מאיימת על עתיד היחסים בין ארה"ב לבריטניה, ולכן יועצי תקשורת מכל הצדדים מכריזים על מצב חירום ומכריחים את הצעירים המסוכסכים לביים פיוס מלאכותי שישווק להמונים באינסטגרם.

כפי שבוודאי ניחשתם, העמדת הפנים גוררת התאהבות של ממש ורומן חשאי - כי בואו לא נשכח שברקע אמא מתמודדת על קדנציה שנייה בבית הלבן. יריבה הפוליטי של הנשיאה מנסה, כצפוי, להשתמש ברומן הזה נגדה, אבל במיני־אוטופיה שמקוויסטון מייצרת, הרעים נענשים והטובים זוכים בכל הקופה.

"אדום, לבן וכחול מלכותי" אינו מתיימר מלכתחילה להיות ספרות גבוהה, ולכן אין טעם לשפוט אותו בכלים כאלה. הוא נכתב כרומן מחויך, ויתרונו הגדול הוא בעיסוק הפתוח והמשוחרר במיניות שאינה הטרוסקסואלית ובאהבה בין גברים. מקוויסטון אינה מבזבזת הרבה זמן על הסכסוך האימתני בין שני גיבוריה, ומובילה אותם כמעט מייד לנשיקה הראשונה ולמשיכה גופנית עזה, ומאותו רגע עיקר ההתחבטויות והעלילה נוגעים לשאלת ההסתרה והגילוי של הרומן ביניהם.

ואמנם, כשמקוויסטון נותרת בין כותלי חדרי השינה של אלכס והנרי, היא במיטבה: הדיאלוגים ביניהם מהירים ושנונים, המיילים שלהם חביבים ולעיתים אפילו פואטיים, וגם שיחותיהם עם גיבורי המשנה - ובעיקר עם ג'ון, אחותו של אלכס ועיתונאית בראשית דרכה, עם נורה, האקסית של אלכס ובעצמה סטודנטית מבריקה ובצד הבריטי עם פיליפ וביאטריס, אחיו של הנרי - כתובים היטב. הצרות מתחילות כשהיא מנסה לשלב בסיפור את המידע הרב שהיא צברה (כנראה) בתחקיר, להעיר הערות פוליטיות או היסטוריות, ובעיקר כשהיא משתדלת לעצב את הדמויות הבריטיות על פי איזה סטריאוטיפ שכאילו נגזר מעלון של לשכת התיירות המלכותית.

כתוצאה מכך, הנסיך הנרי נראה ונשמע כמו תערובת שנרקחה על ידי עורכי ה"דיילי מייל", שייקספיר וג'יי. קיי. רולינג, ושפע הדמויות הפריבילגיות שמאכלסות את הספר בצפיפות מזכירות מושגים כמו קולוניאליזם, ויקיליקס, ואפילו ווטרבורדינג (שהיא שיטת עינויים מחרידה) בקלילות, בשורה של בדיחות או עקיצות חלולות שנראות תמוהות במיוחד לאור העובדה שגיבורי הסיפור, להבדיל מקהל היעד, הם צעירים בראשית שנות ה־20 לחייהם שאמורה להיות להם מוּדעות פוליטית.

ברבים מן הרומנים הרומנטיים הגיבורים חיים בבועה משלהם, מנותקת ורחוקה מהוויית העולם. כך גם ב"אדום, לבן וכחול מלכותי", וזה לא היה צורם אלמלא סיפור הרקע, שנוגע שוב ושוב בפוליטיקה, כולל שיחה של הנשיאה קלרמונט עם נתניהו. הדמוקרטים האמריקנים, חבריה למפלגה של אמא, הם טובים וצחי כפיים, ואילו הרפובליקנים הם רעים, ערלי לב, תככנים וצרי אופקים. פה ושם נזרקת איזו אמירה ביקורתית על בית המלוכה הבריטי ועל האימפריה שקדמה לו, אבל בין השורות ניתן לחוש בהערצה האמריקנית לטקסיות, להוד ובעיקר לעושר. כמו כן, שפע הבעיות החברתיות של בריטניה וארה"ב, וגם זוועות שהשתיים חוללו בעבר, זוכות לנגיעות זעירות ומביכות, וברור שעדיף היה לו מקוויסטון היתה מתרחקת מהנושא לחלוטין.

שלא כמסורת הרומנים הרומנטיים ההטרוסקסואליים, איש מן הגיבורים אינו הדמות הקטנה, החלשה והמעריצה שהאחר שולף מקיומה הדל וחסר התקווה אל אור הזרקורים, העושר, הפרסום וכמובן האושר. אלכס, שצפוי לו עתיד רב־עוצמה כסנאטור, אמנם לא נולד עם כפית של כסף בפה, אבל בראשית הרומן הוא כבר שם, בבית הלבן, עטוף בכל טוב ומקושר בכל הקשרים הנחוצים, והנרי - או בשבילכם, הנרי ג'ורג׳ אדווארד ג'ימס פוקס מאונטכריסטיאן וינדזור - מגיע מצויד בכל ההון וקשרי השלטון שלו. זה נחמד, זה מרענן, ועם זאת זה מאיר באור עצוב את המקום (חסר האונים, המחכה להצלה) השמור עדיין בז'אנר הזה למרבית הנשים.

קייסי מקוויסטון / "אדום, לבן וכחול מלכותי"; מאנגלית: שרית פרקול (כתר וכנפיים), 395 עמ׳