ספר השירה של יוסף עוזר: לאור המציאות

ספר השירים החדש של יוסף עוזר כולל שירי הגות והתבוננות, שירי אהבה, שירים חקלאיים של עמק יזרעאל ושירי ירושלים, שירים אוטוביוגרפיים, שירים ארס־פואטיים וגולת הכותרת - שיר ארוך שנכתב כמעין מחווה ל"כתר מלכות" של אבן גבירול: שירה דתית סוחפת וייחודית לפי סדר האל"ף־בי"ת.

מה שמשותף כמעט לכל השירים המגוונים שבספר הוא היותם עזי מבע, מלאים ודחוסים, מעוררי מחשבה וכתובים בעוצמה רגשית ופואטית רבה מאוד (אפילו שירי העמק הרכים), עוצמה שעלולה גם לדרוס בכוחה הרב.
ואכן, עוזר, משורר עטור פרסים, יודע לדרוס כשהוא רוצה.

במחזור השירים "משירי בגדד" הוא מתנגד לרומנטיזציה של יהדות עיראק בגולה, שאותה הוא מייחס ל"משוררים גברים": "אִם אִמָּא לֹא הָיְתָה שׁוֹכַחַת, עֲדַיִן הָיְתָה זוֹכֶרֶת, / הוֹ, אֵיךְ הַגְּבָרִים הָיוּ מְכִינִים לָהּ בְּבַּגְדַד / עָתִיד מַזְהִיר שֶׁל אַנְאַלְפָבֵּיתִית". בהמשך המחזור עוזר מצטט את אביו: "כְּדֵי שֶׁאִשָּׁה תִּלְמַד בְּעִירָאק, טוֹב הָיָה שֶׁתִּהְיֶה יְתוֹמָה, שֶׁלֹּא יְקַלְּלוּ אוֹתָהּ וְלֹא יַכּוּ [...] בָּאנוּ צִיּוֹן רִנָּה, בְּ־1951, / גַּם כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת כְּבוֹד הָאִשָּׁה, בִּירוּשָׁלַיִם". הוריו של עוזר, כמוהו בדיוק, הם יחידים שיוצאים נגד הממסד, מיעוט שמעז להשמיע את קולו.

בשיר רב עוצמה אחר, בעל הכותרת הבלתי משתמעת "חינוך מחדש", עוזר - שלאחר מלחמת יום כיפור למד בישיבת "אור שמח", המיועדת לחוזרים בתשובה - מתבונן בחומרה ובביקורת בישיבה ובתהליך שעבר: "לְאַחַר הַמִּלְחָמָה הַהִיא רָצִיתִי לִבְרֹחַ [...] הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ בֶּן תּוֹרָה [...] הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת בֶּן גּוּרְיוֹן, לִשְׂנֹא מַמְטֵרוֹת, אֶת הָאֵקָלִיפְּטוּסִים, / אֶת שַׂחֲקִי־שַׂחֲקִי עַל חֲלוֹמוֹת, / אֶת יִצְחָק בֶּן צְבִי, אֶת הָאָמִינִי יוֹם יָבוֹא. / לִמַּדְתֶּם אוֹתִי [...] לִשְׂנֹא אֶת הַיְּעָרוֹת שֶׁנָּטְעוּ הַכּוֹפְרִים הַצִּיּוֹנִים, / הַיְּעָרוֹת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים אֲלֵיהֶם לְפִּיקְנִיק, / עֵצִים שֶׁלֹּא אַתֶּם נְטַעְתֶּם".

בהמשך השיר הוא מספר גם על הגזענות שחווה בעולם החרדי, הן כלפי מזרחיותו והן כלפי אלו שאינם יהודים: "אֵיךְ הִכְנַסְתֶּם אֶת בְּנוֹתַי לְכִתָּה עֲדָתִית, עַד שֶׁהַמְּנַהֵל הֵעִיד: / הוּא לֹא פְרֶענְק, הוּא מִשֶּׁלָּנוּ. וַהֲרֵי אֲנִי פְרֶענְק בֶּן אַבָּא שֶׁל פְרֶענְק", וכן "מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף מֵתִים בַּצּוּנָאמִי: / מָה אִכְפַּת לְךָ שֶׁמֵּתִים גּוֹיִים בַּצּוּנָאמִי?". והוא מסכם: "הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת כָּל מָה שֶׁרְמַזְתֶּם בַּסֵּתֶר וּבְגָלוּי, / הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת הַחֻלְצוֹת שֶׁאֵינָן לְבָנוֹת, / הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת הַגִּיטָרָה, / רָאִיתִי בָּכֶם מוֹדֵל, / מָה לִמַּדְתֶּם אוֹתִי לֶאֱהֹב?".

עטו המושחז של עוזר אינו נשבר גם כשמדובר באלוהים בכבודו ובעצמו. כפי שעוזר מעיד בפתח הספר על הווייתו בעולם הדתי: "יֵשׁ בִּי / דְּמָמָה הִלְכָתִית נִדְרֶשֶׁת // אַךְ / אֵין / בִּי / שֶׁקֶט". ואכן, באותה עוצמה חסרת מנוח ובמרירות מפוכחת פונה המשורר לאל כך: "אַתָּה שְׂשׂוֹן יִשְׁעִי, הַמַּבִּיט עַד מַאוּטְהַאוּזֶן, / אֱלֹהִים חַיִּים, אַלְחֵשׁ לִי סוֹד מִפֶּה לָאֹזֶן. // דָּכָאוּ / פְּלָאשׁוֹב, / רַאוֶנְסְבְּרִיק, / בּוֹגְדָּנוֹבְקָה, / בֶּרְגֶן־בֶּלְזֶן, / גּוּזֶן, / זוֹנֶנְשְׁטֵין, [...] מַידָנֶק. // הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, / נוּ בֶּאֱמֶת".

גם במישור הפוליטי עוזר מציג קול מיוחד, כאשר הוא מציע, בשיר מהפך קרביים, נקודת מבט אחרת על האבסורד שבסכסוך הישראלי־פלשתיני: "בַּשָּׁבוּעַ שֶׁבּוֹ חָלָה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא, / וְגֵרְשָׁה שָׁרָה אֶת הָגָר וְיִשְׁמָעֵאל, / נִפְצַע הַיֶּלֶד עָלִי גָ'אוָ'ארִישׁ, בֶּן שֶׁבַע, / מִקְּלִיעַ פְּלַסְטִיק. חָדַר יָשָׁר לְתוֹךְ הַמּוֹחַ. // עָלִי גָ'אוָ'ארִישׁ, בְּבֵית הַחוֹלִים, / הַיִּשְׂרְאֵלִי, גָּסַס יוֹמַיִם. מַלְאַךְ / הַמָּוֶת לֹא הֶרְאָה לְאִמּוֹ בְּאֵר מַיִם. / וְשִׁיר - מְשֻׁגָּע לִכְתֹּב. // בַּשָּׁבוּעַ שֶׁחָלָה בּוֹ פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת, / פֵּרְקוּ אֶת עָלִי גָ'אוָ'ארִישׁ. לְיֶלֶד / בֶּן חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה נָתְנוּ אֶת הַכָּבֵד / וְהָרֵאוֹת. הַיֶּלֶד, סִפְּרָה אִמּוֹ, קָם / וּבִקֵּשׁ קוֹלָה וּמִכְנָסַיִם. // אַבָּא שֶׁל גָ'אוָ'ארִישׁ אָמַר, / תְּנוּ גַּם לִיהוּדִי, רַק / אֶתְמוֹל חִלְּקוּ חַיָּל / יְהוּדִי לָעֲרָבִים. // אוּלַי כָּךְ, בַּעֲדִינוּת, לְאַט, / יֵעָשׂוּ חִלּוּפֵי הָאֶזְרָחִים. וְשָׂרָה / אִמֵּנוּ וְהָגָר אִמָּם / יִהְיוּ מַבְּסוּטוֹת בְּחֶלְקָן, / וְנִשְׁתֶּה קוֹלָה וְנִלְבַּשׁ מִכְנָסַיִם".

יוסף עוזר / הסחה לאדום, הקיבוץ המאוחד, 90 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו