בגיל שתיים עשרה נסעתי לאחותי לשבת בבני ברק. לבשתי בגדים חדשים והרגשתי יפה מאוד. בשוטטות לבדי ברחובות העיר הרגשתי את עיניי העוברים והשבים עלי והאמת, אהבתי את זה. בשלב מסוים ניגש אלי אדם חרדי ושאל אותי מה השעה, עניתי לו. לאחר מכן הגיעו עוד כל מיני שאלות – איפה אני גרה? אצל מי אני מתארחת בשבת? כאשר לבסוף הופנתה הבקשה – את יכולה לבוא איתי רגע לצד? אני רוצה להראות לך משהו, ממש כמה דקות.
הייתי ילדה תמימה מאוד, אבל לפתע הכתה בי ההבנה שמשהו כאן לא בסדר – אדם חרדי לא אמור לדבר איתי. אדם חרדי לא אמור לבקש ממני לבוא איתו לצד, לבד. חייכתי חיוך מתוח, אמרתי לו 'לא' ורצתי בבהלה מהמקום. לא הבנתי מה הוא יכל לעשות לי. כאמור, הייתי תמימה. אבל הבנתי שזה יכל להיות רע מאוד ושמשהו כאן היה לא תקין.
רגע לפני שנכנסתי לבית של אחותי תחושה אחת ויחידה הציפה אותי – אשמה. הרגשתי אשמה כי הייתי יפה, כי נהניתי שמסתכלים עלי ואולי אני גרמתי לזה. ואז עוד תחושה הציפה אותי – בושה. התביישתי שאני גרמתי לזה. עם שתי התחושות האלו התהלכתי גם כשאחותי ואמא שלי הסבירו לי שלא עשיתי שום דבר רע.
זה היה לפני עשרים שנה, לפני שהשיח על מיניות היה כל כך נפוץ ומדובר, טרם עידן המיטו והמודעות למיניות בריאה ושוויונית, לפני החשיפה הפומבית האמיצה של נשים בדבר תקיפות מיניות או אונס שעברו.
היום אנחנו במקום אחר - בחברה הישראלית ככלל ובמגזר החרדי והדתי-לאומי בפרט. הפרשיות הקשות של משי זהב וחיים ולדר העלו על סדר היום החרדי את נושא הפגיעות המיניות המושתק. יש מי שהתכחשו למתרחש, אמרו שלא ניתן לדעת מהי האמת. יש מי שעדיין מהללים את אותן הדמויות. אבל יש רבים שהבינו את החשיבות בשמירה על הילדים ובני הנוער, החשיבות בלהבהיר מה מותר ומה אסור.
כמו כן, בחברה הדתית-לאומית נוצר שינוי של ממש. לפני עשר שנים קם מרכז יהל במטרה לייצר כלים לדבר על מיניות שפה מינית בעולם הדתי. במהלך השנים הוכשרו למעלה מ-450 בוגרות ובוגרים כמחנכות למיניות בריאה, מנחים לגבריות ומיניות, מלוות לגיל המעבר, מנחות לשיטת המודעות לפוריות ועוד. יותר ויותר הורים לפעוטות וילדים מקבלים הנחייה כיצד לדבר עמם מיניות וכיצד להתמודד עם מעשים של ילדיהם, היכולים להתפרש בעיניים מבוגרות כ"מיניים".
במקביל, בני נוער שומעים הרצאות "ללא פילטרים" על מיניות בריאה. ככלל, הבושה שאפפה את העולם הזה נעלמת אט אט ויש הבנה שמיניות איננה מתחילה בגיל העשרה ואיננה משויכת לשינויים הורמונליים או ליחסי מין בלבד, אלא מתחילה מרגע הגעתו של האדם לעולם ועד לכתו בצמתים שונים. מתוקף כך, השיח איננו מתחיל בגיל מסוים ומעוגן בשיחה אחת בלבד, אלא כולל שיח יום-יומי, בנקודות זמן המתאימות.
לתוך המציאות הזאת יצא לאור הספר "איך לדבר עם ילדינו על מיניות ואינטימיות – מדריך להורה הדתי" (הוצאת מגיד) של ד"ר יוכבד דיבו. הספר מבקש להעניק הדרכה וייעוץ בתחום החינוך למיניות, תוך שינויים טכנולוגיים ותרבותיים. הספר מקיף וכולל 14 פרקים העוסקים בנושא מיניות ואינטימיות מזוויות שונות כמו תפיסת היהדות בנוגע למיניות, החשיבות לשוחח על מיניות עם ילדינו ואיך בפועל לעשות זאת, התפתחות בקרב ילדים ובני נוער, יחסים בין המינים, השפעת המדיה וגם דימוי גוף, צניעות, הומוסקסואליות ביהדות וסוגיות מגדר. נוסף על כך, בסיום יש מדריך לבני נוער.
הספר לא מפחד לעסוק בנושאים מורכבים, שמדוברים פחות ביום-יום במרחב הדתי כמו טרנסג'נדריות, ומצליח לעשות זאת בפתיחות תוך שמירת על שפה שמדוברת יותר בחברה הדתית. עם זאת, הורה שנתקל בסוגיות מורכבות כמו הפרעות אכילה, לא יוכל להסתפק בפרק בודד של הספר בנושא. יש לציין שהספר, הן מבחינת הנושאים שהוא דן בהן והן מבחינת ההיכרות עם הקהל שעשוי להתעניין בו, מיועד בעיקר למגדר הדתי-לאומי, ולא בטוח שיקרוץ לקהלים חילוניים שלא לצורך מחקר.
הספר דואג להעניק דוגמאות מחיי היום-יום, לצד מקורות יהודיים. כך ניתן לקרוא שיח קונקרטי בין ילד להורה על מיניות, כמו גם שאלות ששאלו תלמידים על אינטימיות, המהוות הצצה לעולמם הפנימי ומעניק כלים מעשיים להורה המתקשה להבין או לפעול בנושא. שפת הספר נגישה, קריאה, כך גם המקורות היהודיים שבה, העלולים להיתפס כמורכבים, אך עולים בצורה ברורה ומהווים "מתבל" מעניין לספר.
על כריכת הספר ניתן לראות "עלה תאנה" הזורק אותנו לסיפור התנ"ך על אדם וחווה, האנשים הראשונים בעולם, המהלכים בו עירומים עד לאכילת עץ הדעת, אז הם נעשים מודעים לעצמם כיצורים מיניים ותופרים לעצמם חגורות מעלי תאנה. במבוא הספר כותבת הסופרת: "עבורי, זהו רגע הופעתה של המיניות, ושל הצורך הנלווה להשאיר את המיניות במרחב הפרטי. מעשה ראשוני זה של הלבשה עצמית אינו מבטא בושה או אשמה, אלא מודעות חדשה לעצמי".
אותה מודעות מובאת בספר על צד החיוב. בעוד אפשר להסתכל על נושא המיניות על דרך השלילה, כתוצאה של טראומה, כאב או נושאים שהצנעה יפה להן. בוחרת המחברת להראות את האור הקסום שעוטף את הנושא ולדבר אותו בפתיחות, רגישות, בבריאות לצד קונקרטיות.
שם ספר: איך לדבר עם ילדינו על מיניות ואינטימיות - מדריך להורה הדתי
שם כותבת: ד"ר יוכבד דיבו
מספר עמודים: 375