ספר השירה של לאה פילובסקי: מה שעשוי לקרות

כותרת ספר השירים הרביעי של המשוררת לאה פילובסקי, "אפשרויות נוספות", מרמזת על פעולת שיריה. רבים משיריה מציגים פנטזיה מדומיינת, אפשרות נוספת לקיום. אין מדובר בדרקונים ובנסיכות, אלא בהתרחשויות ריאליסטיות, שנוטות להיות ספק מדומיינות ספק אמיתיות: פגישה עם המשוררים יהודה עמיחי וטד יוז בפסטיבל שירה, חיים כמארחת ביפן ולימודי אמנות ב"רייקס אקדמי" באמסטרדם, שיחה בספרדית בשנת 1981 עם נשיא צ'ילה המנוח אדוארדו פריי-מונטלבה ועוד. כפי שאריסטו כתב ב"פואטיקה": "היסטוריון מספר על מה שקרה, ואילו המשורר על מה שעשוי לקרות" (תרגום: יואב רינון).

הלך רוח פנטסטי־ריאליסטי זה מובע כבר בשיר "נובלה בלשית": "הָרַכֶּבֶת עוֹצֶרֶת בְּתַחֲנַת חֲדֵרָה מַעֲרָב / וְאֵינָהּ מַמְשִׁיכָה בִּנְסִיעָתָהּ. הַדְּלָתוֹת נִנְעָלוֹת / בְּתַחֲנַת חֲדֵרָה מַעֲרָב. אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. // נוֹבֵלָה בַּלָּשִׁית נִרְקֶמֶת: פֶּרֶק א – חֲשֵׁכָה פִּתְאֹמִית. פֶּרֶק ב - גּוּפָהּ בַּקָּרוֹן. פֶּרֶק ג – מָה שֶׁקָּרָה בְּבֵית יְהוֹשֻׁעַ. פֶּרֶק ד – פָּנָיו הַחִוְּרִים שֶׁל הַכַּרְטִיסָן. פֶּרֶק ה – גְּבֶרֶת עִם סַלִּים. פֶּרֶק ו – שְׁנָתוֹ שֶׁל הַחַיָּל. פֶּרֶק ז – דִּבּוּר אוֹ נְאוּם. פֶּרֶק ח - שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחַיָּל. פֶּרֶק ט - מַעֲשֶׂה חֻלְדָּה וּבוֹר: אַלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאָחוֹר. פֶּרֶק י - פִּתְרוֹן. // עַכְשָׁו הַכֹּל מֻשְׁלָם. חֲסֵרִים רַק / קָרְבָּן, רוֹצֵחַ, מֵנִיעַ, אֶמְצָעִים, הִזְדַּמְּנוּת, בַּלָּשׁ, דְּמֻיּוֹת נוֹסָפוֹת וַעֲלִילָה". כך, נובלה בנוסח אגתה כריסטי קורמת עור וגידים בנסיעת רכבת. היום־יום מסתיר תחתיו הרפתקה מסתורית.

דוגמה מובהקת לפער בין מה שהתרחש, ובין מה שיכול היה להתרחש, מופיעה בשיר "פריז". השיר מציג שלוש אפשרויות של נסיעה לפריז. בראשונה: "בַּיְּקוּם בּוֹ נִטְרֶפֶת דַּעְתִּי לַחֲלוּטִין / אֲנִי מַשְׁלִיכָה אֶת כָּל הַתְּרוּפוֹת / וּמַמְרִיאָה לְפָּרִיז / וְכָל הַיָּמִים אֲנִי מְשׁוֹטֶטֶת בַּלּוּבְר וּמִלִּים נוֹלָדוֹת בִּי". השירה כרוכה בשיגעון ובטירוף שמהם היא נולדת.

האפשרות השנייה, האופטימית והבריאה, כביכול, היא אפשרות אפורה וחסרת שירה: "בַּיְּקוּם בּוֹ דַּעְתִּי מְיֻשֶּׁבֶת לַחֲלוּטִין / אֲנִי מְתָאֶמֶת חֻפְשָׁה מִשְׁתַּלֶּמֶת / וּמַמְרִיאָה לְפָרִיז [...] וְהוֹלֶכֶת לְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחוֹבָה לָלֶכֶת אֲלֵיהֶם / גַּם לַלּוּבְר, שָׁם / לֹא נוֹלָדוֹת בִּי מִלִּים". לבסוף, מופיעה האפשרות שבאמת קרתה: "בַּיְּקוּם הַזֶּה / פָּרִיז הִיא בֵּית חוֹלִים לִילָדִים שֶׁאֻושְׁפַּזְתִּי בּוֹ פַּעַם בִּנְעוּרַי / כְּשֶׁחָלִיתִי בַּעֲצִירַת בֵּינַיִים בְּטִיסָה אַרְצָה / וְהִיא סִיבוּב עִם חֲבֵרִים שֶׁל הַהוֹרִים / שֶׁרָצוּ שֶׁאֶרְאֶה, בְּכָל זֹאת, מַשֶּׁהוּ מֵהָעִיר: הִנֵּה / הָאוֹרוֹת, הִנֵּה מִגְדַּל אַיְיפֶל, הֵנָּה הַסֵּין, / הִנֵּה שַׁנְז אֶלִיזֶה, שָׁם שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן. לַלּוּבְר לֹא הִגַּעְנוּ". הלובר, שנעדר מהמציאות הביוגרפית, הופך לזירת הפנטזיה לטוב ולרע, למרחב הכתיבה או האלם.

שיא הפנטזיה מגיע במחזור שירים שמוקדש לנופלים שונים ב"מבצע יבוסי" במלחמת השחרור: "אֵלֶּה לֵילוֹת חֲזָרָה, לֵילוֹת שִׁיבָה / לְיָמִים בָּהֶם לֹא הִתְקַיַּמְתִּי, לִמְקוֹמוֹת / בָּהֶם לֹא לָחַמְתִּי". המחזור מתחקה אחר עקבות יעקב קורט רוזנבאום שנפל בקרב בנבי סמואל, בני ברלה שנפל בסן סימון, וזוזיק, בן המשוררת יוכבד בת מרים, שנפל בקרב על אוגוסטה ויקטוריה.
פילובסקי מרבה לאזכר יוצרים אחרים. ספר שיריה השלישי "המפתח בכיסו הריק" (כרמל, 2018), היה מסע פואטי בעקבות דמותו ושיריו של המשורר ט. כרמי. גם בספר זה השירים רוויים במילים של אחרים: דילן תומאס (בשיר פרידה מהוריה), רחל ("בן לו היה לי ממנו"), אלתרמן ("מה כבר אני מבקשת, זמרי הפלוגות? / שכמו שידענו לשאת את שלום המחרשה ושלום / על הרובים נדע, פשוט שלום"), חוליו קורטאסר, אנטוניו מצ'אדו והמנון בית"ר מאת ז'בוטינסקי.

לפיכך, לא בכדי מחזור השירים על מבצע יבוסי מסתיים דווקא במילים זרות של יוכבד בת מרים: "בַּנִּיסָּיוֹן לְכִבּוּשׁ אוֹגוּסְטָה וִיקְטוֹרְיָה / נֶחֱצָה לִבִּי לִשְׁנַיִם: חֶצְיוֹ פֹּה, עִם זוּזִיק [...] וְחֶצְיוֹ עִם אִמּוֹ, עִם בַּת / מִרְיָם, שֶׁמִּלּוֹתֶיהָ בּוֹעֲרוֹת בִּי עוֹד טֶרֶם / נֶהֱגוּ: "אִמָּהוֹת, אִמָּהוֹת בָּעוֹלָם – כְּחוֹמָה עֲמֹדְנָה / לִשְׁמֹר וּלְהָגֵן עַל יַלְדֵיכֶן כִּי בִּלְעֲדֵיהֶם אֵין וְלֹא כְלוּם".

לאה פילובסקי / אפשרויות נוספות, הוצאת מוסד ביאליק, 63 עמ'