"אם לא הייתי מחוסן, לא הייתי שורד"

ארקדי דוכין כבר נושק לגיל 60, אבל יש דברים שלא משתנים. כמו הירקון, גם אצל דוכין המלנכוליה ממשיכה לזרום. בראיון זועף, שיתפרסם מחר במוסף "שישבת", מדבר האמן בגילוי לב על האכזבה מכך שאיש לא התעניין בקריירת ההיפ־הופ שהוא מתחזק כבר שבע שנים.

"למה לא משדרים את השירים החדשים שלי? כי זה מוזר לאנשים שבן 60 עושה ראפ. כל עוד אני לא סנילי וגריאטרי, אני ממשיך להתעדכן ולאהוב אופנה ולקנות את כל המכונות הכי חדישות לאולפן בבית. אבל בישראל אני יכול לדחוף את הכל לתחת, רק בגלל הגיל שלי. בו־בזמן, אני שיא המצליח ושיא המושמע, ומתפרנס מצוין בזכות דברים שיצרתי לפני גיל 50.

"היום דוחקים את כל כוכבי שנות ה־70 וה־80 לנישה. מדינה ששורפת את העבר שלה, לא יהיה לה עתיד. לאנשים בגילי קשה להיכנס ולהיות חלק מהגוורדיה הזאת, ואני מקבל את זה. בסדר. אני איבדתי את החשק לעשות מוזיקה חדשה בארץ. לכן, בלי להעליב או לכעוס, אני פונה לאפיקים אחרים".

לדוכין גם יש בטן מלאה על התקשורת הממוסדת, שלדבריו מתדלקת את האלימות ואת ההיפרדות מקשרים אישיים, והוא חוזה לה עתיד קודר.

"התקשורת בנויה על אינטרסים. נכון שיש בה דברים יפים, כי אנשים הם אינטליגנטיים, אבל הסירחון נובע מהצורך שלה להביא דם לארוחת ערב. כשהעולם הישן יקרוס לטובת העולם החדש והטוב, התקשורת תיעלם ראשונה - כי היא כמו מארגני הגלדיאטורים בתקופה הרומית. התקשורת רוצה שאנשים יריבו ויאכלו אחד את השני. לכן אני כבר חצי שנה לא רואה חדשות. סגרתי את הטלוויזיה".

לפני כחמישה חודשים נדבק בקורונה, אחרי שכבר התחסן פעמיים. "אלה היו שלושה שבועות של סבל נוראי. השתעלתי את עצמי למוות. לא האמנתי שיש כאלו מחלות".

כשאתה רואה את המלחמה בעד ונגד חיסונים, זה לא מעצבן אותך?
"אני לא אביע דעה, כי זה מורכב. עם ישראל הוא עם קשה עורף, והוא צריך ללמוד מהטעויות שלו. אני לא יכול להכריח מישהו להתחסן. אני רק יכול לומר מניסיון: אם לא הייתי מחוסן, לא הייתי שורד. הייתי מת. אכלתי חרא כשחליתי אחרי שני חיסונים, וזאת מחלה נוראית. אז תעשו את השיקול שלכם. אני לא יכול לתקן עולם. כל אחד צריך לתקן את עצמו".