![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
"לא משנה מה אני עושה, אני לא מצליחה לברוח מהרוסיות שלי". קסניה סובה, או "כפרושקה" כמו שהיא אוהבת לכנות את עצמה היום, היא מעצבת צעצועים, ציירת ובנוסף מרצה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון.
היא עלתה לארץ בגיל 15 מרוסיה, ונקלטה בישראל ביחד עם אמא שלה, בבת ים. "כשהגעתי לארץ רציתי להיות מקומית, אבל תמיד נשאר לי השם האחר, המבטא, וידעתי שאני לא יכולה לשנות את זה וחייבת להתמודד". בין המוזיקה המזרחית ששמעו השכנים, לתרבות הרוסית של ילדותה, היא התחילה לעצב לעצמה זהות חדשה. השם "רוסייה ים תיכונית" נולד מתוך הזהות הזאת והפך לדמות. היא התחילה ליצור סרטונים על החיים בין העולמות, ולדבר ברשת על הזהות המשולבת.
"זה התחיל ממקום של חוסר ביטחון", היא אומרת. "אבל במקום להתבאס ולהסתגר, אמרתי, 'העולם לא מקבל אותי? אני אקבל את עצמי'. ופתאום הבנתי כמה אנשים מזדהים, זה נורא ריגש אותי".
עם הזמן, השפה האמנותית שלה התפתחה מעבר לדמות. הקורונה הייתה תקופה מכוננת עבורה, שבה היא חיפשה להתפתח, וכך היא החלה לעבוד עם בעלה יונתן, מעצב תעשייתי, שמדפיס מודלים במדפסות תלת־מימד. יונתן הופך את הרעיונות שלה לצעצועים מוחשיים. "יום אחד הוא הכין לי צעצוע לפי ציור ילדות שלי, וזה כל כך ריגש אותי, ומאז זה הפך לסטודיו שלנו".
בעבודה שלה קסניה לוקחת סמלים שקשורים למקורות הרוסיים שלה, ויוצרת מהם יצירות וצעצועים ישראליים עם הומור ויצירתיות שהם לגמרי שלה. "אני חושבת שאנשים מבינים את החשיבות של לזכור מי אתה, ככה אפשר להתפתח ולצמוח למקומות חדשים. היא מוסיפה: "ובכל זאת, לחזור למקורות, זה לא סתם ביטוי. זה להבין מאיפה באת, כדי לדעת לאן את הולכת. זה המקום שממנו צומחת היצירה האמיתית".
"חוזרים למקורות" היא סדרת כתבות שעוקבת אחרי צעירים וצעירות שבוחרים לעסוק במקצועות מסורתיים, מלאכות עתיקות או סמלים תרבותיים, ונותנים להם טוויסט עכשווי, יצירתי ומלא השראה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו