"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עשתה עלייה: ההצגה שעוסקת בגזענות בחברה האמריקנית הגיעה לישראל

עדי גילת מככבת בהצגה "אלבום בשחור־לבן", שעוסקת בגזענות בחברה האמריקנית • "מאוד רלוונטי לנו כיום כחברה, מרגיש כאילו מדברים עלינו"

,עודכן
0השמעה
"אלבום בשחור לבן". צילום: תיאטרון חיפה

עשתה עלייה: ההצגה "Appropriate" של המחזאי האמריקני ברנדן ג'ייקובס־ג'נקינס, שזכתה בשני פרסי טוני בשנת 2024, הגיעה לראשונה לישראל.

ההצגה עלתה לאחרונה בתיאטרון חיפה, בתרגום עברי של דורי פרנס ובבימויו של אילן רונן, תחת השם "אלבום בשחור־לבן". המחזה מקלף את האיפור מפניה הצבועות של החברה האמריקנית, וחושף אותה בעלבונה ובגזענותה. הוא מגולל את סיפורה של משפחה לבנה באחת ממדינות הדרום של ארה"ב. במחזה משתתפים עדי גילת, אסי לוי, אוהד קנולר, תום גרציאני, מאי קורץ, מיכאל וילוז'ני וניקול פודבלני.

"אנחנו נמצאים בתקופה מאוד רגישה". גילת,

"זה מחזה שעוסק במשפחה לבנה מארקנסו, וכל הבעיות שיש בחברה נמצאות גם במשפחה", אומרת גילת. "כשכולם נפגשים לאסוף את השברים ולמכור את הבית של האבא אחרי שהוא מת נפתחת תיבת פנדורה. יש גילויים של גזענות, עולם ישן. בלי לעשות ספוילרים, מתגלות כל המחלות של החברה שידענו מראש שהן קיימות וחששנו מהן, אבל חשבנו שנוכל להתעלות מעליהן".

זו אמנם ארקנסו הרחוקה, אבל נשמע שהחוליים בחברה מאוד רלוונטיים לימינו אנו.

"מאוד. זה מחזה שמאוד רלוונטי לנו, כחברה. הוא מתעסק באלימות ובמקומות חשוכים מהעבר - שמלווים אותנו גם כיום, בכל הרבדים של החברה. זה מחזה קארמטי על הגזענות של הדרום, ועל החשיבה החשוכה הזאת שנמצאת בעצם גם בדורות הבאים, שלא מצליחים להשתחרר ממנה. בפועל, אני מרגישה שיש שם המון שיח על פרוגרסיבים מול שמרנים, ישראל החדשה וישראל הישנה, פיכחון ועיוורון. כל הניגודים האלה נמצאים שם. זה כאילו מדברים על התקופה שלנו, כאן ועכשיו".

השיח הזה גולש לחדר החזרות?

"אנחנו נמצאים בתקופה מאוד רגישה עכשיו, והחלטנו עם הבמאי, אם בצורה מוצהרת ואם לא, שלא מכניסים פוליטיקה לחדר החזרות. זה כמובן קיים ונוכח, אבל אנחנו שחקנים מקצועיים".

יש אמנים פעילים פוליטית שמגיבים למצב הקיים ויש גם את אלה שבוחרים לא להגיב - את מאלה שמגיבים.

"אני לא מתייחסת לעצמי כאמנית שמגיבה, אלא כאדם שמגיב, לא חושבת שאפשר לא להגיב עכשיו, יש כאן אנשים שנטשו אותם וצריכים להחזיר אותם. וצריך לדבר על זה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר