אמיר בנאי מגיע לתיאטרון: "הסיפוק בסוף לא משתווה לשום דבר"

כמו כל יצירת אמנות מאז 7 באוקטובר, שנטענת במשמעות חדשה ומהדהדת למציאות הבלתי נתפסת שכולנו נשאבנו אליה, גם ההצגה "ילד" שעלתה בתיאטרון תמונע במסגרת פסטיבל "תנועה קטנה" עברה התאמה ל"עולם החדש".

ההצגה, דרמה פיוטית בהשראת ספרו של עמרי חורש, שתעלה ב־17 וב־18 בתיאטרון תמונע, מגוללת את סיפורו של אבא בודד שמבקש לחגוג יום הולדת לילד שאיננו, כשפתאום הילד מופיע ומתנחל בדמיונו, מפריע לו להתאבל ופותח בדיאלוג דמיוני המעורר שאלות קשות ונוקבות על היחסים שבין הורה לילד.

טלי הכט וניר פרנקל כתבו וביימו, ומשחקים בהצגה תומר נהיר פטלוק ואמיר בנאי, שאחרי שכיכב בסדרות טלוויזיה רבות מגיע לראשונה לתיאטרון - ומתאהב.

"בגיל 13 שיחקתי ב'אופוריה', מחזמר לילדים, אבל זה לא משהו שנחקק לי בזיכרון יותר מדי, ואז עשיתי הפסקה ממשחק, וכשחזרתי בגיל 18 התשוקה שלי היתה טלוויזיה וקולנוע", מספר אמיר בן ה־20, חייל בתיאטרון צה"ל בימים אלו, "פתאום הגיעה ההצעה הזאת, ובהתחלה לא ממש ידעתי מה להגיד. ניר וטלי לקחו סוג של סיכון כשבחרו בי, לא עשיתי תיאטרון אף פעם, ואני כל כך מודה להם. ההתרגשות לפני ההצגה והסיפוק בסופה לא משתווים לשום דבר, אתה מרגיש חי".

המחזה לא קשור למלחמה, ובכל זאת אני מניחה שגם ההצגה שלכם הושפעה מכך.

"נכון, פתאום דברים קצת מזכירים את המציאות. אחרי 7 באוקטובר לא ידענו אם יהיה נכון לחזור ולערוך חזרות, אבל טלי וניר הגאונים עשו כמה שינויים עדינים וההצגה עכשיו רלוונטית עוד יותר. מה שעולה בעיקר בהצגה זה מה זה להיות ילד הורי, ילד שהוא קצת האבא של האבא. יש הרבה מאוד ילדים כאלה, שגדלו באופן כזה, שהיו צריכים לדאוג להורים שלהם".

משהו שמוכר לך מהבית?

"אני חושב שבתור בן יחיד לאמא חד־הורית זה קורה באופן טבעי, הייתי צריך להתבגר מהר יותר משאר החבר'ה. אני זוכר ששמתי לב שכילד העסיקו אותי יותר דברים של אנשים מבוגרים, ואני חושב שזה קורה הרבה לילדים יחידים להורים יחידנים, כי באופן טבעי אתה תופס את המקום של הגבר בבית".

בנאי נכנס לעולם התרבות כשמאחוריו מורשת תרבותית שלמה וייחוס מחייב. הוא לא רק הבן של אורנה - הוא בן למשפחת בנאי, מהמשפחות הבולטות בעולם התרבות. "זה לא משהו שמנהל אותי, זו המשפחה שלי ואני מאוד אוהב אותה וגאה להיות חלק מהשושלת הזאת", הוא מחייך, "אבל מבחינתי זו המשפחה, אני לא מכיר משהו אחר. ברור שאם יש אודישן אני אראה לאמא ואתייעץ איתה, גדלתי לתוך זה".

שיתופי פעולה עם בני המשפחה עומדים על הפרק?

"שיחקתי עם אמא ב'יניב', היא היתה שם דודה שלי והיה מאוד מצחיק. זה סיטקום כיפי, והיה כיף לקום יחד ולהתארגן למונית שחיכתה לנו למטה. זה היה קצת מוזר, אבל הקשר שלנו מאוד טוב וקרוב והיה כיף. עם הבנאים האחרים אולי בעתיד, לא פוסל דבר".

אמא היתה בבכורה?

"בטח, והיא התרגשה ממש. היא ישבה בקהל, מצאתי אותה והסתכלתי עליה לפעמים, וזה היה מרגש בשבילי. בסוף ההצגה היא חיבקה אותי מייד ואמרה לי כמה היא גאה בי וכמה ריגשתי אותה".