המוח מסרב לקלוט את שנעשה, הלב ממאן להאמין, והעיניים לא יכולות לקלוט את התמונה המשתחררת לנגדן. ארורים תהיו. אתם שהשארתם אדמה חרוכה, זרועה בדם אחינו, אחיותינו, ילדינו ואימותינו, בלי יכולת להתגונן, באלם, בפחד, בשתק המצמית שהותרתם! חיות אדם! אני מרכינה ראשי לזכרכם, גיבורים שלנו. סיפורי הגבורה של אלה ששרדו והגנו בגופם על יקיריהם יישארו בליבנו לדיראון עולם.
ובתוך העלטה הנוראית הזאת, שאין יודע מתי תתבהר, זוהרות אלפי נגוהות בצורות ובצבעים שמרחיבים את הלב. האנשים שאוספים מוצרים ומשנעים אותם לכל צורך בעוטף; ארגזי האוכל, הביגוד, הצעצועים המתפקעים לעייפה; צעירים המציעים עצמם לטפל בקשישים ולדאוג למחסורם, אנשים שמתנדבים להוציא את כלביהם הנטושים של אלה שעזבו בבהלה. מלאכים של נתינה מוחלטת.
ואין יודע להבדיל בין שמאל לימין, מגדרים ואמונות, שכם אל שכם כי אחים אנחנו. ואף על פי כן - נוע תנוע הארץ, כי אין לנו ארץ אחרת.
"כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו