"יש הרבה היבטים מעניינים לשאלה למה תרבות הילדים שלנו נראית כמו שהיא נראית. יש הרבה תרבות ילדים, וישראל היא מדינת הילדים, אבל אנחנו לא מספיק עוצרים ושואלים: 'למה זה דווקא ככה?'", פותחת תמר הוכשטטר את שיחתנו בהסבר על הרעיון והמחשבה שמאחורי כנס תיאטרון הקרון לתרבות ילדים, שיערך בירושלים ב-20 בנובמבר (יום הילד הבינלאומי) בפעם הראשונה, בציפייה שיהפוך למסורת שנתית.
הוכשטטר, המוכרת היטב לילדים ולהורים רבים מן הספרים "כרובינה", "לא תמצאו אותי", "שוליית הקוסמת" וסדרת "דונו", היא גם מאיירת, ממייסדי "הפנקס" – כתב העת המקוון לתרבות ולספרות ילדים (לצד יותם שווימר), עורכת ספרות הילדים והנוער בהוצאת "עם עובד" ואוצרת התוכן בכנס.
"בהתחלה חשבנו ללכת בכנס על טאבו – מה אסור להראות, על מה אסור לדבר", היא משתפת, "אבל בסוף החלטנו ללכת על משהו שאני רואה כבסיסי יותר, והוא הניסיון להבין איך נראים ילדים מבעד לעיניה של התרבות, וכך להבין איך אנחנו תופסים ילדוּת היום בשונה מפעם. בכנס נדבר על זה מכל מיני דיסציפלינות וניגש לזה דרך תיאטרון, ספרות, יוטיוב, צעצועים ועוד".
ואכן, תמהיל הפאנלים, ההרצאות והמשתתפים בכנס מגוון, וצפויה להשתתף בו שורה ארוכה של יוצרים ויוצרות בתחומי התרבות השונים המיועדים לקהל הצעיר: תיאטרון וספרות לצד יוטיוב, וכן אנשי מקצוע בתחום החינוך ותחום המשחקים והצעצועים.
בין הסוגיות שיזכו להתייחסות ולדיון במהלך הכנס: השינויים שחלו בייצוגי ילדים וילדות בתרבות, הקשר שבין תרבות ילדים ונוער לבין חוסנה של החברה, ותהליכים של שינוי בתפיסות כלפי ילדים כקהל. במהלך היום תושק ספריית הקרון ע"ש דליה יפה מעיין, לה גם מוקדש הכנס. מעיין, שהלכה לעולמה לפני כשנה, הייתה מנכ"לית התיאטרון והמנהלת האמנותית שלו וכן של הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות. כמו כן, מגיעי הכנס יוכלו לצפות בהצגה 'הוגו שלי', שיצרה רונית קנו.
מה מביא לשינוי בתפיסות כלפי ילדים וכלפי תקופת הילדות? אילו תהליכים חברתיים, טכנולוגיים ואחרים גורמים ליצירתו של שינוי תפיסתי בהקשר הזה?
"אני חושבת שהרבה מאוד דברים שמתרחשים בחברת המבוגרים מחלחלים גם לילדים, גם אם בצורה אחרת, כי הרבה פעמים אנחנו רוצים שהילדים יהיו מה שאנחנו לא. אם אנחנו מאוד מוטרדים עכשיו מנושא האקלים, נכניס שיעור על זה לבתי הספר, נכניס מחזור כנושא שנתי לגנים בישראל, נושא שהוא בעצם מאוד של מבוגרים. זה קשור לזה שאנחנו רוצים עתיד טוב יותר ורואים בילדים את העתיד, אולי אנחנו כבר לא מאמינים שאנחנו יכולים לתקן ומשליכים את כל התקוות עליהם".
בדבריה מתייחסת הוכשטטר לאופן שבו יוצרים מציגים בפני הקהל הצעיר מציאות מסוימת, שלעתים אינה תואמת באופן מלא את זו המוכרת להם מן העולם שמחוץ למדפי הספרים ולבמות התיאטרון. "יש ניסיון להראות לילדים מציאות אידילית דרך התרבות, למשל בהצגות ובספרים, כדי למרק את מצפוננו. למשל, בספרי ילדים תמיד נראה הורים מאוד קשובים, והם לא מצוירים עם סמארטפון ביד, למרות שכולנו יודעים שזה לא מציאותי. או סיגריות בספר ילדים, למשל. לא מזמן ראיתי הורה מצויר עם סיגריה באחד הספרים של מאיר שלו, וזה היה לי כל כך משונה", היא אומרת. "זה הרי קיים במציאות, והילדים רואים שיש פער בין המציאות לבין הספרים, והפער הזה אולי גורם להם לחשוב שהספרים משקרים, אבל מבחינת המתווכים, כמו הורים וגננות, אנחנו לא רוצים להסתכל במראה דרך העיניים של הילדים".
"אנחנו רוצים להשפיע על הילדים לטובה דרך התרבות", אומרת הוכשטטר ומציגה כדוגמא את נושא הבריונות ואת התלבטותם של יוצרים בשעה שהם ניגשים לנושא, הנובעת מחשש שתהיה להצגת מעשי בריונות השפעה בלתי רצויה על חלק מהקהל. בסופו של דבר, כך היא אומרת, העיסוק בנושאים כאלה מאפשר למי שנוהג בבריונות להתבונן על כך מהצד ולמי שחווה בריונות להבין שאינו לבד בחוויה הקשה הזו.
"ובכלל", היא אומרת, "זה עוזר מאוד לילד להרגיש שהוא לא היחיד שמתמודד עם מצבים מסוימים. אם כל המשפחות בספרים ובהצגות, למשל, הן משפחות מאושרות, והמשפחה שלו אחרת, הוא חושב שאין אף אחד שמרגיש כמוהו. וגם, כדוגמא נוספת, אם כל תוכניות הטלוויזיה יציגו רק ילדים מקובלים שתמיד משחקים ביחד, יהיו ילדים שלא ימצאו את עצמם שם. למצוא משהו שמזכיר לך את עצמך על המסך או בספר זה משמעותי מאוד. ב'רחוב סומסום', למשל, הציגו בפני ילדים באופן יוצא דופן רחוב שמזכיר את הרחוב ואת השכונה שלהם, ולא עולם דמיוני ורחוק, וזה היה מאוד שונה ממה שהם היו רגילים לראות ומאוד משמעותי".
בתרבות הישראלית, כמו תיאטרון וספרות, יש ייצוגי ילדים או משפחות שאפשר לראות היום ולא היו בעבר?
"קודם כל, מאוד השתנה העניין של צבעי עור שונים של הדמויות, זה השתנה ב-180 מעלות. מאיירים ישראליים היום סופר מודעים לזה, וכמעט בלי לחשוב על זה, הם מציירים בכל מיני צבעים. אין רק צבע עור אחד. גם רואים ייצוגים של משפחות להט"ביות – לפעמים זה הנושא, ולפעמים לא, וזה על הדרך".
כותרת הכנס היא "איך לכתוב ילד" - זו שאלה סבוכה ומורכבת. ובכל זאת, מה חשוב לדעתך שינחה יוצרים לילדים, שכותבים דמויות של ילדים וילדות?
"אני חושבת שיש משהו שהרבה כותבים עושים, במודע או שלא במודע, ואני לא מאשימה אותם, וזה שהם לא חושבים מספיק על הילד אלא על המבוגר שבדרך אל הילד, זה שמתווך את הספר לילדים, בוחר אותו עבורם ובחלק מהמקרים מקריא להם אותו. זה נכון גם להצגות תיאטרון שההורים באים אליהן עם הילדים. זה מתוך חשיבה שצריך להיות בסדר עם המבוגרים לפני שמגיעים לילדים. בגלל זה, משהו בכנות מול הקול הילדי לא לגמרי עובר בהרבה יצירות. אני חושבת שכדי לעשות אמנות טובה לילדים צריך להיות מאוד קרוב אל הילד, בין אם זה הילד שהיית או הילד שעדיין יש בתוכך, ובין אם זה ילדים שסביבך, והכי טוב זה שילוב של השניים. האמינות הזו חשובה. זה משהו שנדבר עליו בכנס, למשל, איך מביימים מבוגר שמשחק ילד? זה גם לחשוב על התרבות שאנחנו נחשפנו אליה כילדים – מה עניין אותנו? מה אהבנו? תרבות יכולה לחנך, ללמד אותנו משהו, להוציא אותנו אנשים טובים יותר, אבל היא גם צריכה להיות כיף. אני חושבת שקצת איבדנו את הכיף בתרבות הילדים".
כעורכת ספרות הילדים והנוער בהוצאת "עם עובד", אני משערת שכתבי יד רבים מגיעים אל שולחנך. איך מזהים את הבולטים ביניהם, את אלו שיש בהם ניצוץ, משהו מיוחד?
"אני מרגישה המון פעמים שהעריכה שלי היא עריכה שבה אני אומרת דברים כמו 'אני חושבת שילד לא באמת היה מגיב ככה' או 'אני חושבת שילדה הייתה מתלהבת לדעת מה באמת קרה, ואל תגיד לי בסוף שהכל היה חלום'", היא מחייכת. "יש כתבי יד שאני מזהה בהם שהכותב או הכותבת מבינים את זה אינטואיטיבית, או שיש משהו במה שכתבו שיכול להעיף את הלב של הילדים או להצחיק אותם מאוד, זה משהו שמרגש אותי. תמיד. יש את הרגעים שבהם אני קוראת כתב יד ומרגישה שפגשתי מישהו שמחופש למבוגר אבל הוא לא ממש מבוגר", שוב חוזר החיוך לקולה. "לפעמים זה קורה גם כשהנושאים מאוד מקוריים. כשאני אומרת 'מקוריים' זה לא אומר שזה לא יכול להיות סיפור על משפחה, כמו סיפורים רבים, אבל שבתוך מה שקורה במשפחה יש אמירה חדשה, שאני אומרת 'נכון, זה בדיוק ככה, אבל אף אחד עוד לא סיפר את זה ככה'".
כנס תיאטרון הקרון יתקיים ב-20.11.22, 10:00-16:00, גן הפעמון, ירושלים.
לאתר הכנס ולפירוט התוכנית: https://traintheater.co.il/he/repertoire/%D7%94%D7%A6%D7%92%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/5612
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו